אודי אשל

התפתחות אישית

העלאת מפלס האושר

אושר

דרכים אפקטיביות להעלאת מפלס האושר

אושר אמור להיות בעדיפות עליונה כי כשאנחנו מאבדים את האושר שלנו זה מרגיש כאילו איבדנו הכל. לצאת מהמיטה בבוקר הופכת למשימה קשה. לעשות כיף הופך לאתגר. להיות אסיר-תודה הופך לקושי גדול ביותר. וזה הרבה יותר קשה להעריך את הדברים הפשוטים בחיים כאשר השליליות משתלטת. נשמע נורא, נכון? אני יודע מניסיוני האישי. אימוץ דרכים אפקטיביות להעלות את מפלס האושר עזר לי ויכול לעזור גם לכם.

תהיו פרודקטיביים

בכל פעם שלא שמרתי על רמת פרודוקטיביות גבוהה נחת עלי הדיכאון. אני בטוח שאתם מכירים את התחושה. כשהצלחתם לסיים מעט מאוד ממשימותיכם זה מרגיש כאילו השגתם כלום. וההרגשה הזו של ״השגת כלום״ היא לא בדיוק נעימה.

כשאני פרודוקטיבי, אקטיבי, יצירתי, ומשלים את משימותיי, אני מרגיש מאושר, יותר אנרגטי, ויותר שלם. אז מה שזה לא יהיה שדחיתם עד היום – סיימו אותו היום. אתם תודו לעצמכם מאוחר יותר.

תדבקו במה שאתם אומרים

״אתה מה שאתה עושה, לא מה שאתה אומר שתעשה״ – קרל גוסטב יונג

אם תדבקו במה שאמרתם שתעשו תופתעו מהתוצאות. אנשים שדבקים בהבטחותיהם הם תמיד מאושרים יותר. אבל זה יכול לקרות רק אם תהיו כנים עם עצמכם.

אל תמנו עשר או עשרים דברים שונים לעשות כל יום ותצפו שזה באמת יקרה. בכך אתם רק מרמים את עצמכם, וסוף התרמית באכזבה גדולה. תהיו ריאליים לגבי יכולתכם ותעשו מה שאתם יכולים, ואז תדבקו בכך.

עשו לפחות דבר אחד חשוב כל יום

דברים חשובים מוגדרים כ:

  • התפתחות אישית

  • שינויים חיוביים

  • פעילות יצירתית (כתיבה, הלחנה, ציור, פיסול, צילום, וכו׳)

  • עזרה למישהו

  • דברים שתורמים להתקדמות האישית שלכם

המקצוע שלכם לא ממש משנה. מה שמשנה זה שאתם עושים משהו שאתם מרגישים שצריך להיעשות מדי יום. תבחרו לפחות נקודה אחת להתמקד בה, ואז תוודאו שאתם עושים את זה כל יום.

דברים חשובים משפיעים, בגלל שלעשות דברים שחשובים לנו עושה אותנו מאושרים.

תתייחסו לחיים כאילו היו משחק

אני יודע שהחיים יכולים להיות קשים, בייחוד כשהם נהיים רצינים ומלחיצים. אבל לקחת את החיים יותר מדי ברצינות יכול לגרום יותר נזק מטוב. בגלל ש:

  • אתם תהיו יותר רגישים ללחץ.

  • אתם תנטו יותר לכיוון השלילי.

  • אתם תשללו את היכולת להינות מעצמכם בעצמכם.

  • אתם לא תהיו שבעי-רצון מחייכם.

וזו הסיבה שאתם צריכים להתייחס לחיים כאילו היו משחק. אתם חייבים להיות מסוגלים לצחוק על עצמכם, לחייך אל עצמכם, לגרום לעצמכם לצחוק ולהיות מגוחכים לרגע. אתם חייבים להתבונן בחיים כמו שילדים מתבוננים במגרש המשחקים.

תהנו מהחיים כמו שהם, תביטו בצד המואר של הדברים, ותתייחסו אליהם כאילו היו משחק. משחקים משוחקים בשביל הכיף, והחיים יכולים להיות אותו דבר בדיוק.

תהיו לבביים כלפי עצמכם

״אהבה עצמית לא עוסקת באיך אתה מרגיש כלפי העצמי החיצוני. היא דורשת שתקבל את כל כולך כמו שאתה.״ – טיירה בנקס

ישנם אנשים נוראים בעולם הזה שינסו להוריד אותכם לרמה שלהם. ישנם אנשים שם בחוץ שיתקפו אותכם מילולית, וינסו לזהם את האופי שלכם. אף פעם אל תתנו לדעה השלילית של אף אחד להגדיר מי אתם.

אתם חייבים להיות לבביים ואדיבים כלפי עצמכם, בגלל שאתם היחידים שמקשיבים למחשבות שלכם. ואתם היחידים שצריכים לחיות איתן.

אז תאהבו את עצמכם כמו שאתם עבור מה שאתם. תהנו מהחברה של עצמכם, תהיו שמחים עם איך שאתם נראים, ותאמצו לליבכם את המאפיינים הייחודים שלכם.

זה מגיע לכם.

תעשו משהו ששווה חיוך

אם יש איזושהי עמותה או צדקה או מטרה שאתם תשמחו לתמוך בה, אז עשו את זה. אם אתם אוהבים ליצור מוזיקה, לכתוב שירים ולשיר, אז תעשו את זה.

אם אתם נלהבים לגבי משהו, אז תעשו את זה כל יום. אם אתם אוהבים להצחיק אנשים, אז תצחיקו אותם בכל הזדמנות שקורה בדרככם.

לא משנה מהו הדבר שגורם לכם לחייך אבל זהו הדבר שעליכם לעשות כל הזמן. המטרה היא להיות מאושר, אז עשו את זה ועשו זאת היטב.

שנו את השגרה שלכם

לפעמים להיכנס לתוך מעגל שגרתי יכול לשעמם אותנו למוות. בייחוד כאשר אנחנו עוקבים אחר אותה שגרה לאורך יותר מדי זמן. אולי אתם צריכים לנסות משהו חדש, משהו מרענן, משהו שונה.

במקום לנסוע לעבודה באותו מסלול, אולי אתם צריכים לשנות אותו קצת. במקום לעבוד מהבית 24/7, אולי אתם צריכים למצוא נקודת גישה אלחוטית נעימה יותר לעבוד ממנה במקום. ואולי השגרה שלכם פשוט לא מספיק פרודוקטיבית.

אתם מכירים את השגרה שלכם הכי טוב, אז אם זה הזמן לשנות אותה, עשו את השינויים עכשיו. שרטטו את השגרה האופיינית לכם ואז התבוננו בה והסיקו בעצמכם מה דורש שינוי, מה מצריך הסרה, ומה מחייב התאמה.

שגרה רעננה ודרך חדשה לעשיית דברים תעשה אתכם הרבה יותר מאושרים. ככלות הכל אנחנו בני אנוש ושינוי הוא דבר חיובי עבורנו.

No Comments
התפתחות אישית

איך להפסיק להתלונן

להפסיק להתלונן

״מה שאתה אמור לעשות כשאינך אוהב משהו הוא לשנות אותו.
אם אין ביכולתך לשנות אותו, שנה את הדרך בה אתה תופס אותו. אל תתלונן.״

ייתכן והצעד החשוב ביותר בדרך לחדול מהמנהג של ההתלוננות הוא לנתק את ההתנהגות הלא רצוייה מהזהות שלכם. טעות נפוצה שמתלוננים כרוניים שוגים בה היא הזדהות עם המחשבות השליליות שרצות בראשם. אדם שכזה אולי יודה, ״אני יודע שאני אחראי למחשבות שלי, אבל אני לא יודע איך לעצור את עצמי מלחשוב בצורה שלילית לעיתים קרובות כל כך.״ זה נראה כצעד בכיוון הנכון, ועד לדרגה מסויימת זה אכן כך, אבל זו גם מלכודת. זה רעיון טוב לקחת אחראיות על המחשבות שלכם, אבל אתם לא רוצים להזדהות עם המחשבות האלו עד הנקודה בה אתם מתחילים להאשים את עצמכם ולהרגיש אף גרוע יותר ממקודם.

הצהרה מוצלחת יותר תהיה, ״אני מזהה את המחשבות השליליות האלו שחולפות בראשי. אבל המחשבות הללו אינן אני. כאשר אני מעלה את המודעות שלי, אני יכול להחליף את המחשבות האלו באלטרנטיבות חיוביות יותר.״ יש לכם את הכוח לתקן את המחשבות שלכם, אבל הטריק הוא להחזיק את המודעות שלכם מחוץ לביצת ההאשמות. הכרו בכך בזמן שהמחשבות הללו טסות בראשכם, הן לא אתם. אתם הצינור המודע דרכו הן מתעופפות.

התניה מנטלית

למרות שהמחשבות שלכם הן לא אתם, אם תחזורו על אותן מחשבות שוב ושוב, הן תיצורנה התנייה נרחבת יותר למוח שלכם. זה כמעט מדוייק לומר שאנחנו הופכים למחשבות הדומיננטיות שלנו, אבל אני חושב שזה לוקח את הנושא קצת רחוק מדי.

תנסו לחשוב איך המזון שאתם צורכים יוצר התנייה לגוף שלכם. אתם לא באמת הולכים להפוך לארוחה הבאה שתאכלו, אבל הארוחה הזו הולכת להשפיע על הפיזיולוגיה שלכם, ואם תמשיכו לאכול את אותן ארוחות שוב ושוב, יהיה להן השפעה מאסיבית על הגוף שלכם לאורך זמן. הגוף שלכם ישתוקק ויצפה לאותם מזונות. בכל אופן, הגוף שלכם נותר מופרד ומובחן מהמזונות שאתם צורכים, ואתם עדיין חופשים לערוך שינויים בתפריט שלכם, אשר בהדרגה ייצרו התניה חדשה של הפיזיולוגיה שלכם בהתאמה לנתונים החדשים שנקלטו.

וזו הסיבה שמחשבה שלילית היא כה ממכרת. אם אתם מוסיפים להחזיק במחשבות שליליות, אתם יוצרים התנייה במוחכם אשר לומד לצפות ולהשתוקק לקלט המתמשך הזה. הנוירונים שלכם אף ילמדו לנבא את ההישנות של תמריצים שליליים. אתם בעצם תהפוכו למגנט לשליליות.

מלכודת החשיבה השלילית

זה מצב מאוד קשה להימלט ממנו מכיוון שהוא מצב המנציח את עצמו, כפי שכל אחד התקוע במעגל החשיבה השלילית יודע היטב. ההתנסויות השליליות שלכם מאכילות את הציפיות השליליות, אשר בתגובה מושכות עוד התנסויות שליליות חדשות.

האמת היא שרוב האנשים הנלכדים בדפוס מחשבתי שכזה לא מצליחים להימלט ממנו כל חייהם. זה אכן קשה עד כדי כך להימלט. אפילו כאשר הם מתמרמרים ומוחים על השליליות שלהם עצמם, מבלי לדעת הם מנציחים אותה בהמשיכם להזדהות עם השליליות הזו. אם אתם מענים את עצמכם על היותכם שלילים מדי, אתם בעצם מחזקים את דפוס ההתנהגות, לא בורחים ממנו.

אני חושב שרוב האנשים שתקועים במלכודת הזו ימשיכו להישאר תקועים עד שהם יחוו התרוממות של המודעות וההכרה שלהם. הם חייבים לזהות שהם לכודים ושלהמשיך להילחם נגד השליליות שלהם ובאותו זמן להזדהות איתה זהו קרב אבוד מראש. חשבו על כך. אם להלקות את עצמכם על הבכיינות שלכם היה פותר את הבעיה, זה לא היה אמור לפתור אותה כבר מזמן? האם אתם קרובים יותר לפתרון על כל המאמץ שהשקעתם בתוכנית התקיפה הזו?

כתוצאה מכך, הפתרון שאני מעדיף הוא להפסיק להילחם ולהיכנע. במקום להתנגד לשליליות ראש בראש, הכרו בה וקבלו את נוכחותה. ופעולה זו תהיה בעצם הרבה יותר יעילה ותשיג את האפקט של התרוממות המודעות העצמית.

התגברות על השליליות

בעיקרון אתם יכולים ללמוד לחבק את המחשבות השליליות שרצות לכם בראש ובכך להתעלות עליהן. הרשו להן להתקיים, אבל אל תזדהו איתן מכיוון שהמחשבות הללו אינן אתם. תתחילו בבניית מעגל השפעה הדדי איתן כמו צופה מן הצד.

זה כבר נאמר בעבר שהמוח האנושי מתנהל כמו קוף היפרקטיבי. ככל שאתם נלחים בקוף יותר, כך הוא יהפוך ליותר היפר. אז במקום זאת פשוט תירגעו ותצפו בקוף עד שהוא יתיש את עצמו.

תכירו בכך שזוהי הסיבה העיקרית להימצאותכם כאן, לחיות את חייכם העכשוויים כבני אנוש. המטרה שלכם כאן היא לפתח את ההכרה שלכם. אם אתם טובעים בבוץ השליליות, התפקיד שלכם הוא לפתח את ההכרה שלכם עד הנקודה בה תוכלו ללמוד להישאר מפוקסים על רצונותיכם, ליצור חיוביות במקום הרסנות. ייתכן וזה ייקח לכם יותר מתקופת חיים אחת להשיג זאת, וזה בסדר גמור. החיים שלכם תמיד משקפים בחזרה את התוכן של ההכרה שלכם. אם אתם לא אוהבים את החוויות שעוברות עליכם, זה בגלל שהכישורים שלכם ביצירת מודעות לא מפותחים מספיק. אבל זוהי לא בעיה אמיתית בגלל שאתתם כאן בדיוק בשביל לפתח אותם. אתם חווים בדיוק את מה שהייתם אמורים לחוות בשביל שתוכלו ללמוד מכך.

יצירת מודעות

אם אתם זקוקים לכמה גלגולי חיים נוספים בכדי להשתחרר מהשליליות שאופפת אתכם, אתם חופשים לחלוטין לקחת את הזמן שלכם. יצירת מודעות זו אחריות רבה, וייתכן שאתם לא מרגישים מוכנים לכך עדיין. אז עד אז אתם עומדים להנציח את הדפוס של המחשבה השלילית בכדי לשמור על עצמכם רחוק מההבנה הזו. אתם חייבים להודות שהרעיון של היותכם היוצר העיקרי של כל דבר בו המציאות שלכם שוכנת כרגע מעורר קצת בהלה. מה אתם הולכים לעשות עם חייכם? מה אם תפשלו? מה אם תיצרו בלאגן עצום מהכל? מה אם תעשו כמיטב יכולתכם ותיכשלו? הספקות האישיות הללו ימשיכו לשמור עליכם בתוך דפוס השליליות כדרך להימנע מהאחריות הזו.

לצערנו, לאסקפיזם הזה יש תוצאות. הדרך היחידה בה יוצרים אמיתיים יכולים להכחיש את האחריות ליצירה שלהם היא על ידי הקניית האשליה שהם לא באמת יוצרים דבר מכך. זה אומר שאתם צריכים לסובב את האנרגיה הקריאטיבית שלכם נגד עצמכם. אתם כמו אל המשתמש בכוחותיו בכדי להפוך לחסר כוחות. אתם משתמשים בכוח שלכם בכדי להפוך את עצמכם לחלשים.

הסיבה לכך שייתכן ואתם תקועים בדפוס חשיבה שלילי כרגע היא שבנקודה מסויימת בחרתם בכך. אתם הסקתם שהאלטרנטיבה של קבלת אחראיות מלאה על כל דבר במציאות שלכם יכולה להיות גרוע מכך. זה יותר מדי אחריות מכדי לעמוד בה. אז הפנתם את המחשבות שלכם נגד עצמכם בכדי להמנע מהאחריות העצומה הזו. ואתם תמשיכו להגשים את הדפוס השלילי הזה עד שתהיו מוכנים להתחיל ולקבל חלק מהאחריות הזו חזרה לחייכם.

שליליות לא צריכה להפוך למצב קבוע. עדיין יש בידכם את החופש לבחור אחרת. בפועל ההבנה הזו מתרחשת בשכבות של התגלגלות המודעות. אתם מתחילים לקבל ולחבק עוד ועוד אחריות לחייכם.

נטילת אחריות מלאה

אתם רואים… הפתרון האמיתי להתלוננות היא אחראיות. אתם חייבים לומר ליקום (ולהתכוון לכך), ״אני רוצה לקבל עוד אחראיות על כל דבר הנוגע להתנסויות שלי.״

הנה כמה דוגמאות למה הכוונה בקבלת אחריות:

  • אם אני לא מאושר, זה בגלל שאני יוצר את זה.

  • אם יש בעיה בעולם שמטרידה אותי, אני אחראי לתקן אותה.

  • אם מישהו הוא נזקק, אני אחראי לעזור לו.

  • אם אני רוצה משהו, זה באחריותי להשיג אותו.

  • אם אני רוצה אנשים מסוימים בחיים שלי, אני חייב למשוך אותם ולהזמינם לשהות בחברתי.

  • אם אני לא אוהב את הנסיבות הנוכחות של חיי, אני חייב לסיים אותן.

מהצד השני של המטבע, זה יכול גם לעזור לקחת אחריות על כל הדברים הטובים שקורים בחייכם. כל הטוב הזה לא קרה לכם סתם במקרה. אתם יצרת אותו. עבודה טובה!

טפחו לעצמכם על השכם עבור מה שאתם אוהב, אבל אל תרגישו צורך להעמיד פנים בכדי להינות ממה שברור לחלוטין שאתם לא אוהבים. אבל קחו אחראיות על כל זה… במידה ואתם מוכנים לעשות זאת.

התלוננות זו הכחשת האחריות. והאשמה היא רק עוד דרך נוספת לפטור את עצמכם מאחריות. אבל ההכחשה הזו עדיין מפעילה את הכוח היצירתי שלה.

יצירת מודעות היא אכן אחראיות מדהימה. לדעתי האישית זה החלק המוצלח ביותר של חיינו כבני אנוש. פשוט אין שום תחליף ליצירת חיים של אושר, אפילו אם זה דורש לקיחת אחראיות על כל הזבל הלא רצוי שהפגנת עד לנקודה זו.

כאשר אתם תופסים את עצמכם מתלוננים, עצרו ושאלו את עצמכם אם אתם רוצים להמשיך להכחיש את האחראיות ליצירת המציאות שלכם או להרשות לעצמכם ליטול קצת יותר אחראיות חזרה לצלחת שלכם. אולי אתם מוכנים ליטול עוד אחראיות, ואולי אתם לא, אבל עשו כמיטב יכולתך להפוך את ההחלטה הזו להחלטה מודעת. האם אתם מעוניינים בסימפטיה עבור יצירת הדברים שאתם לא רוצים בהם או שאתה מעוניינים בברכות על יצירת הדברים שאתם כן רוצים?

No Comments
התפתחות אישית

פנו זמן כדי לקרוא

זמן לקריאה

בדיוק כשם שחשוב שנפעיל את גופנו, כך גם חשוב שנפעיל את מוחנו וקריאה היא אחת מן הפעילויות המוחות הטובות ביותר. למעשה, קריאה מועילה לכם בצורה שאולי אפילו לא שמתם לב אליה. “O”, המגזין של אופרה ווינפרי, הוציא מאמר בשנת 2008 אשר סיפר על מחקר שנעשה והוכיח כי קריאה משפרת ומגבירה את הזיכרון. המאמר מרתק מאוד ואני ממליץ לכולם לעיין בו.

בריחה קטנה מן המציאות

כמנכ”ל חברת וירטואוז אונליין, חיי עמוסים מאד. לעיתים קשה לי למצוא את האיזון הנכון בין העבודה לחיי הפרטיים, ואני מתקשה למצוא את הזמן הפנוי לקריאה. יחד עם זאת, חשוב מאוד למצוא את הזמן כדי ליהנות מספר טוב.

קריאה מספקת לי בריחה קצרה מלוח הזמנים העמוס שלי. היא מאפשרת לי לנקות את מוחי וללכת לאיבוד בין הדפים. קריאה היא דרך ההרגעות שלי בסופו של יום עבודה ארוך והיא פעילות שאני מאוד אוהב.

ספרים כאמצעי למידה

לאחרונה סיימתי לקרוא את הספר “התאבדותו של המערב” הנכתב על ידי ריצ’ארד קוץ’. הספר הוא ספר מרתק הנוגע לשישה עקרונות אשר עליהם התקיימה בעבר התרבות המערבית, אך אינם קיימים עוד.

לאחר שסיימתי את “התאבדותו של המערב”, התחלתי את הספר “הדילמה של המחדשים” הנכתב על ידי קלייטון כריסטנסן, המספר על הקושי של חברות להתאים את עצמן לשווקים המשתנים. הספר מספק שיטה אותה יכולים הקוראים ליישם בחברות שלהם כדי לעזור להן להתאים את תהליך העבודה שלהן לשוק המשתנה במהירות.

הספרים המומלצים שלי

הנה רשימה של ארבעת הספרים בנושא מנהיגות ועסקים אותם אני ממליץ לכל אדם לקרוא לפחות פעם אחת:

 

הקריאה ככלי להתפתחות עסקית

אני מרגיש שהקריאה הופכת אותי לנכס טוב יותר בעולם העסקי מכיוון שהיא עוזרת לי להתחבר אל הצד היצירתי שלי בזמן שאני עובד. אני מסוגל לספק תובנות ורעיונות שעבדו בעבור חברות אחרות וליישם אותם בתוך חיי ועבודתי כדי להטיב עם החברה שלי. דוגמה לכך ניתן למצוא בספרו של ריק וורן, “הכנסייה בעלת התכלית”, ממנו למדתי על יצירת תרבות ואשר סיפק לי תובנות גדולות על יצירת ותחזוקת התרבות של וירטואוז אונליין.

כמו קוראים נלהבים אחרים, אני תמיד מחפש ספרים חדשים ומעניינים לקרוא על מנת להעשיר את בנק הידע שלי. אילו ספרים קראתם לאחרונה שאתם ממליצים לי לאבד את עצמי בתוכם?

No Comments
יזמות

האם הוגן להרוויח מהכנסה פסיבית?

הכנסה פסיבית

הרבה אנשים שאלו האם תיתכן מציאות בה כולם היו מנסים להרויח ממקורות הכנסה פסיבים? אז לפני שנמשיך עם סדרת הכתבות על הכנסה פסיבית כדאי לענות על השאלה.

אני חושב שההנחה כאן היא שמשרות מסוימות לא יכולות להתבסס על אסטרטגיות של הכנסה פסיבית, ולכן הן מחייבות אסטרטגיות הכנסה אקטיביות. לצורך הדיון, בואו נניח שזה אכן המצב.

אסטרטגיות הכנסה פסיבית ואקטיבית מתחרות אחת בשניה. למרות שאנשים יכולים לבחור כל אחת מהאסטרטגיות, רובם בוחרים באסטרטגיה אקטיבית. למה? אני חושב שהסיבה העיקרית היא שהם הורגלו לכך על ידי הסביבה בה הם חיים. הם כנראה בוחרים בהכנסה אקטיבית מבלי לדעת אפילו על האפשרויות של הכנסה פסיבית. בית הספר, ההורים, והחברים בדרך כלל ממליצים על אפשרות ההכנסה האקטיבית.

אפילו אם הרבה יותר אנשים יתחילו להרוויח מהכנסה פסיבית ופחות אנשים יהיו מוכנים להרוויח מהכנסה אקטיבית, אני בטוח שהשוק יתאים את עצמו מבלי להניד עפעף. וזה יגרום להעלאת מחירים בעבודות שמחייבות סגנון הכנסה אקטיבי ומחייבות אנשים שיעבדו, ולכן יותר אנשים יהיו מוכנים לעבוד במשרות האלה.

היום יש יותר מדי אנשים שמחפשים משרות ויש חוסר במשרות עבור האנשים האלה. אז האם זה באמת חכם להמשיך לאמן אנשים לחפש משרות? לא, זה יהיה טיפשי ורק יגביר את הבעיה. זה גם יגרום למשכורות להיות נמוכות יותר ורמת החיים של האוכלוסייה תמשיך לרדת.

לדעתי פתרון טוב יותר הוא ללמד אנשים איך ליצור מקורות הכנסה פסיבים ולעזור להם לבחור בדרך אחרת. בכלכלה של היום הכנסה פסיבית היא בחירה מצויינת מכיוון שלא צריך לחפש עבודה. למעשה, רוב הסיכויים שבעצם תעזרו לשפר את הכלכלה וליצור יותר מקומות עבודה בצורה זו.

הכנסה פסיבית עוזרת ליצור מקומות עבודה חדשים אך גם תורמת למשרות קיימות. בכל פעם שאני יוצר מקור הכנסה פסיבי חדש אני גם יוצר מקורות הכנסה עבור עסקים אחרים, מה שעוזר להם לשלם משכורות להרבה מאד משרות.

חשוב לזכור שאסטרטגיות להכנסה פסיבית מצריכות לספק ערך מוסף ליותר אנשים מאשר הייתם יכולים בעזרת אסטרטגית הכנסה אקטיבית. אני לא רואה שום סיבה הגיונית למנוע ערך מוסף. יכול להיות שתספקו ערך מוסף בצורות שונות של הכנסה פסיבית, אבל ככל שתגדילו את התרומה שלכם כך תגדילו את הרווח אצל אחרים.

אם למשל כתבתם ספר ותתנו זכויות פרסום להוצאת ספרים כלשהי כנראה שתקבלו הכנסה פסיבית בצורת תגמולים על מכירות. הוצאת הספרים תעסיק אנשים במשרות שונות כדי למכור את הספר שלכם (והספרים של אחרים כמובן), ואנשים אלה יקבלו הכנסה אקטיבית בצורת משכורת. עצם העובדה שהספר שלכם קיים ונמצא בשוק יוצרת ומתחזקת משרות קבועות עבור אחרים.

אסטרטגיות הכנסה פסיבית ואקטיבית תומכות אחת בשניה. הן לא מנוגדות. אני חושב שזה מצויין ששתיהן מתקיימות במקביל.

אני לא הייתי רוצה משרה רגילה, אבל אני מבין שהרבה מאוד אנשים כן רוצים, ולפעמים גם באופן נואש. אני כנראה ימשיך ללעוג למשרות רגילות מדי פעם כדי לגרום ליותר אנשים לחשוב על האפשרות של הכנסה פסיבית בצורה רצינית, אבל אני מכבד את אפשרות הבחירה החופשית ושכל אחד עושה את מה שטוב לו.

ולגבי השאלה האם זה הוגן להרוויח מהכנסה פסיבית, לדעתי זה הרבה יותר מהוגן. זה הוגן בהחלט. כפי שציינתי בכתבות קודמות, התגמול מהכנסה פסיבית בדרך כלל גבוה יותר מאשר התגמול שבהכנסה אקטיבית. אבל אסטרטגיות הכנסה פסיביות גם תורמות הרבה לכלכלה, ולכן זה הגיוני שאסטרטגיות אלו יהיו יותר רווחיות. בכך שעוזרים ליצור ולתחזק יותר משרות לאחרים, אתם יכולים לחסוך המון על מיסים לעומת אם הייתם מרוויחים את אותם הסכומים מהכנסות אקטיביות.

דיי נפוץ לשמוע אנשים שמרויחים מהכנסה אקטיבית שחושבים שהכנסה פסיבית היא אסטרטגיה חמדנית. האירוניה היא שניתן באותה מידה לחשוב שבעלי הכנסה אקטיבית מעכבים את הכלכלה ותורמים פחות… תורמים רק למעסיק אחד בזמן שהיו יכולים לתרום להרבה עסקים. האמת היא ששתי השיטות עוזרות, רק בדרכים שונות.

בכתבות הבאות אכתוב על כמה שיטות ספציפיות ליצירת הכנסה פסיבית. אני אפילו אשתמש בדוגמאות מהעסק שלי כדי שתוכלו להבין יותר טוב איך האסטרטגיות עובדות.

No Comments
התפתחות אישית

השפעות על המותג הפרטי שלכם

השפעות על מיתוג אישי

כל דבר קטן שתעשו ישפיע על המותג הפרטי שלכם

מיתוג אישי הוא נושא מורכב שלא קל להקיף במלואו. זוהי הסיבה שבסדרת המאמרים האלו ניסיתי לפשט את המונח לפעילויות היומיומיות דרכן אתה תוכל לבנות את המיתוג מהיסודות שלב אחר שלב.

כל דבר קטן שאתה עושה מוסיף עוד נדבך למותג האישי שלך. כל האלמנטים השונים עובדים יחדיו בכדי לייצר את מי שהינך ומי שברצונך להיות.

המטרה שלך? להיות סך כל חלקיך.

המותג האישי שלך צריך להיות הסכום של כל הדברים שאתה עושה. בעוד שכל דבר שאתה עושה מסתכם לתוך כלל מעשיך, אין דבר אחד ספציפי שעושה אותך למותג. זה כל מי שאתה, זה כל הוויתך בשיתוף פעולה מושלם המייצר הבטחה, מטרה ותפיסה.

הבטחה

זה נאמר כבר רבות שבסופו של יום, מותג זה לא יותר מאשר הבטחה – ההבטחה של מה תעניק לאנשים בחייך, מבחינה אישית כמו גם מקצועית. מה שאתה מציע לאחרים מייצר את המותג האישי שלך, אז תדבוק בהבטחות שלך ותגרום להן להפוך למציאות. ובתהליך תגדיל את המותג האישי שלך.

מטרה

לכל מותג יש תכלית, סיבה לקיומו ויעד שהוא מנסה להשיג. אותו דבר יכול להיאמר על המותג האישי שלך גם כן. ברגע שתמצא את המטרה שלך, את התכלית לקיומך, אתה תעלה על הדרך הנכונה למציאת המותג האישי שלך.

תפיסה

מותג הוא צרור תפיסות מחשבתיות, ומה שאנשים חושבים ומרגישים כלפיך זה מה שיקבע מי אתה במציאות. אם תלמד לנהל ולהוביל את התפיסה המחשבתית של אחרים כלפיך, תוכל לנהל ולהוביל את המותג האישי שלך.

בואו לא נשכח את האלמנט האישי. הרעיון כאן נוגע לך, ועוסק ביכולת שלך להשיג מהחיים מה שאתה רוצה.

כדי להגיע לשם קודם כל עליך לוודא שיש לך הבנה צלולה של ההבטחה, המטרה והתפיסה שלך – אז אתה תהיה בדרכך לסך כל חלקי (מותג אישי) החבילה.

No Comments
יזמות

אתם עצמאים

אתם עצמאים

לפני כמה שנים שמעתי ראיון עם בריאן טרייסי, והוא אמר שכולם בעצם עצמאים, ואפילו אם אתם מקבלים משכורת כשכירים כדאי שתחשבו כמו עצמאים. תחשבו שאתם המנכ”ל של עסק שמספק את השירותים שאתם מספקים. תקראו לעסק “השם שלך בעמ”, למשל “אודי אשל בעמ”.

תחשבו על זה – קו המחשבה הזה דיי הגיוני. אפילו אם נראה שאתם עובדים עבור מישהו אחר, אתם קודם כל עובדים עבור עצמכם. אתם הבעלים של חברה שיש בה עובד אחד – את/ה – ואתם מרוויחים מכך שתמכרו את השירותים של העובד שלכם.

לפעמים אומרים שהכתיבה שלי נוטה יותר מדי לנקודת מבט של יזם כשאני כותב על התפתחות אישית, ונראה שאני מתעלם מהעובדה שרוב האנשים הם שכירים. אני בכוונה נוקט בגישה הזאת בגלל שאני יודע שאתם יכולים להיות רק עצמאים, בלי קשר איך אתם מייצרים הכנסה. זה לא בגלל שאני מנסה לשכנע אתכם להתחיל עסק משלכם. העניין החשוב הוא לעזור לכם להימנע מהטעות של חוסר לקיחת אחריות על ההתפתחות המקצועית והקריירה שלכם.

הבוס האמיתי היחיד של העבודה שלכם הוא אתם – את או אתה. כל בוס חיצוני אחר הוא בעצם לקוח של השירותים המקצועיים אותם אתם מספקים. יכול להיות שתעבדו הרבה עם לקוח אחד, אבל תמיד אתם יכולים לפטר את הלקוח שאתם לא מסתדרים איתו. להגיד “אני מתפטר” לבוס שלכם זה בדיוק אותו דבר כמו להגיד ללקוח “אני מצטער, אבל אנחנו לא נוכל להמשיך לעבוד איתך, אם תרצה נוכל להמליץ על מתחרה שאולי יתאים יותר לתפקיד”.

ואם תחיו באשליה שאתם לא עצמאים והשליטה על הקריירה שלכם תהייה בידי המעסיק או הבוס שלכם? הרבה אנשים מנסים לעשות את זה, אבל מנקודת מבט של יזם זאת לא נראית גישה הגיונית במיוחד.

דמיינו עסק שאומר ללקוח הכי גדול שלו “אנחנו נפסיק לעבוד עם כל הלקוחות האחרים שלנו ונשרת רק אתכם. רק תגידו לנו מה צריך לעשות ואנחנו נעשה את זה. שלמו לנו מה שאתם חושבים שהגיוני. תשקיעו בגדילה שלכם איך שתמצאו לנכון. תגידו לנו מתי אנחנו יכולים לצאת לחופשה. מה שתגידו נעשה”. למרות שאפשר לנהל עסק בצורה זו, זה יהיה מסוכן מאוד ובלתי יציב בהשוואה לאלטרנטיבות. ולמרות זאת, הרבה אנשים בוחרים לנהל את “חברת השירותים הפרטים” שלהם בצורה זו. כמשקיע, הייתי חושב פעמים לפני שהייתי משקיע בעסק כזה – רוב הסיכויים שהייתי משקיע במתחרים שלהם…

אם תרצו או לא – אתם עצמאים. אם אתם מניבים תועלת ומקבלים תשלום עבור זה, יש לכם עסק. אתם יזמים בדיוק כמו כל בעל עסק מבוסס.

הערכת העסק שלכם

  • איך העסק שלכם מתפקד? האם אתם מקבלים תגמול יפה עבור ההשקעה שלכם? האם התגמול גודל לאורך זמן?

  • איך אתם מתכוונים לשפר את העסק שלכם? האם אתם משקיעים בהדרכות וקורסים? שיפור במוראל? שיפורים ביעילות ופרודקטיביות?

  • איך העסק שלכם מתפקד לעומת המתחרים? האם עסקים זהים מתפקדים יותר טוב מהעסק שלכם? האם אתם יכולים לספק שירות טוב יותר עבור מחיר נמוך יותר? או שאתם כל כך מתאימים לתפקיד שלכם כך שאתם בכלל לא צריכים לדאוג ממתחרים?

  • האם אתם גובים מחיר הוגן עבור שירות/מוצר איכותי, או שאתם מרמים את הלקוחות ומקווים שהם לא ישימו לב?

  • האם אתם עושים עבודה טובה בשיווק העסק שלכם? האם לקוחות פוטנציאלים מחפשים אתכם ורוצים לעבוד אתכם? האם אתם מקבלים הרבה הפניות ונהנים מפרסום ויראלי? או שהעסק שלכם אלמוני?

  • האם הייתם משקיעים בעסק שלכם אם מישהו אחר היה מנהל אותו? בהתחשב בביצועים הנוכחים ואלה הצפויים בעתיד, האם תהיה זאת השקעה חכמה להשקיע בעסק שלכם?

  • האם אתם אוהבים את העסק שלכם? האם זה מאפשר לכם לעשות עבודה מעניינת, לעזור ולתת ערך מוסף לאחרים, ולהנות מחיים שופעים?

לסיכום

בין אם אתם מקבלים תלוש משכורת, מגישים דוחות למס הכנסה כעצמאים, או כל צורה אחרת של הכנסה משנה רק להנהלת חשבונות והרשויות. אתם עצמאים. אתם יכולים לנסות לתת למישהו אחר שליטה על העסק שלכם אבל תמיד רק אתם תהיו אחראים על התוצאות.

No Comments
התפתחות אישית

הצלחה בכל צורותיה

הצלחה

הצלחה יכולה להיות דבר מוזר מכיוון שאין רק דרך אחת אוניברסלית למדוד אותה. בעבור אנשים מסוימים, הצלחה מגיעה בקלות ואובדן ההצלחה, או הכישלון, יכול להיות הרסני.

איך נמדדת הצלחה?

בעבור מתבגרים, סיום לימודי התואר ומציאת עבודה משמעותית ראשונה יכולים להיות סממנים להצלחה אמיתית. בעבור אימהות טריות, ההצלחה נמדדת כאשר תינוק חדש ישן שנת לילה ארוכה או יונק לשובע. הצלחה יכולה להיות גם יציאה לגמלאות, בכל גיל, והסבת הנאה מהחיים החופשיים והאידיאלים.

החוויה היא ההצלחה

אני מגדיר הצלחה תחת פרמטרים של מעורבות ולא של אושר. לדעתי, כמעט ובלתי ניתן לכמת אושר באמת. אני מחפש את המעורבות ואת הניסיון, הם אלו שגורמים לי לאבד את עצמי בתוך החוויה. עבורי- זוהי הצלחה.

במסגרת עבודתי בויאטואוז אונליין, אני מעודד את צוות העובדים שלנו ומזכיר להם שההצלחה מבוססת על הנכונות שלהם ללמוד, הנכונות להשקיע מאמץ ומוסר העבודה שלהם.

הצלחה בקריירה

אני בר מזל שכן אני רואה את עצמי כמצליח בקריירה שלי. אני המנכ”ל של חברה ההולכת וגדלה, העוזרת לאחרים להשתנות לטובה ומאפשרת להם לחיות את חייהם כיזמים. אני מרגיש מעורב בתעשייה ואני מוצא בה הנאה רבה – לעיתים מעט יותר מדי, שכן זה יכול להיות בעייתי במקצת למצוא את האיזון המדויק בין חיי העבודה לחיים הפרטיים. יחד עם זאת, בהסתכלות רחבה על הדברים, בורכתי בזכות לראות יזמים גדלים ומתפתחים, משנים את עצמם כאשר הם הופכים למצליחים, והופכים להיות יותר מעורבים משהיו בחיי הקריירה הקודמים שלהם.

איך אתם מגדירים הצלחה?

כיצד אתם מגדירים הצלחה? האם אתם נטמעים בקריירות שלכם? ואם לא, איזה שינוי תוכלו לעשות שיאפשר לכם להיות יותר מצליחים?

No Comments
יזמות

משרה מול הכנסה פסיבית

משרה קבועה מול הכנסה פסיבי

הרבה אנשים חושבים שהכנסה פסיבית היא מוזרה, לא מקובלת, מסובכת, או מבלבלת. כפי שציינתי בעבר, הכנסה פסיבית לא מסובכת במיוחד. במובנים רבים, קל יותר לחיות מהכנסה פסיבית מאשר לעבוד כשכיר או כקבלן משנה, במיוחד בטווח הארוך.

החלק הקשה הוא לאמץ ולהרגיש בנוח עם סגנון מחשבה של הכנסה פסיבית.

כדי להתמודד עם בעיית סגנון המחשבה, אפשר להפוך את המצב ולבחון אותו מהצד השני.

נניח שכבר אימצתם סגנון מחשבה של הכנסה פסיבית, ממש כמוני. דמיינו שכל חודש נכנסים אלפי שקלים, יותר ממה שאתם צריכים כדי לכסות את ההוצאות. בין אם אתם עובדים בעבודה מסודרת או לא, הכנסה ממשיכה להיכנס, חודש בחודשו, שנה אחר שנה, בעקבות פעילויות שהתחלתם לפני שנים רבות.

דמינו שזאת המציאות היומית שלכם, ואתם חיים כך כבר מעל עשור.

עכשיו דמיינו שחבר שלכם, שיש לו עבודה רגילה כשכיר, מנסה לשכנע אתכם שמה שאתם עושים זה מוזר או לא מקובל ושכדאי לכם לאמץ את קו המחשבה שלו, לוותר על אורך החיים של הכנסה פסיבית, ובמקום זאת למצוא עבודה רגילה.

אם חבר “אוהב-עבודות” כזה היה מנהל את השיחה הזאת איתי, היא היתה מתנהלת כך:

חבר: אתה יודע… כדאי שתצטרף לעולם של אנשים אמיתיים ותמצא עבודה רגילה. כל עניין ההכנסה הפסיבית שאתה מתעסק איתו הוא פשוט מוזר מדי.

אני: נראה שזה פועל טוב מספיק. מה לא בסדר עם זה?

חבר: ובכן, זה לא מה שרוב האנשים עושים. לרוב האנשים יש עבודה מסודרת.

אני: מה עושים בעבודה מסודרת?

חבר: בעיקרון, אתה עובד עבור חברה כלשהי, בדרך כלל תאגיד. אתה עושה את העבודה והם משלמים לך משכורת.

אני: הבנתי. והמשכורת מבוססת בצורה כלשהי על הערך שאני מביא?

חבר: פחות או יותר.

אני: אז אני אקבל חלק יחסי הוגן בהתאם לתרומה שלי?

חבר: תלוי מה אתה מתכוון ב”הוגן”. מן הסתם, הם לא ישלמו לך 100% ממה שאתה חושב שאתה תורם. גם הם צריכים להרוויח.

אני: כמובן. אז אקבל 80% או משהו כזה?

חבר: במציאות זה יותר קרוב ל 20%, אבל אין מעקב מדויק. הם לא באמת יודעים כמה אתה תורם ביחס לעובדים האחרים. קשה מאד לבדוק כמה כל אחד תורם, במיוחד בצוותים גדולים. אז המשכורות מן הסתם מבוססות על הרבה ניחוש והערכות.

אני: אז לאן נעלם כל הערך שאני מביא?

חבר: זה מתחלק בכל מני דרכים – כהכנסה למשקיעים או בעלי המניות, לרווחי החברה, מיסים, משכורות למנהלים, ולפינוקים שונים כמו פיקניק חברה ועוד. אבל את זה מחליטים המנהלים הבכירים כך שזה לא ממש בשליטתך.

אני: האם לפחות אני אקבל חלק מרווחי החברה?

חבר: בדרך כלל לא, למרות שחלק מהחברות מציעות אופציות ותוכניות חלוקת רווחים, אבל גם אז הם לא יחלקו את כל הרווחים… בדרך כלל פחות מרבע. לפעמים תקבל חלק קטן מהרווחים בעקיפין, למשל כבונוס.

אני: המממ… אני צריך לעבוד כל יום?

חבר: בדרך כלל רק בימי חול, ראשון עד חמישי, אבל זה תלוי בעבודה. כנראה שתקבל גם חופשה של כמה שבועות בשנה.

אני: רק כמה שבועות? ואם אני רוצה לטייל במשך חודש או חודשים?

חבר: בדרך כלל אתה לא יכול. אולי אם תצבור מספיק ימי חופשה במשך כמה שנים, אבל לא מומלץ להיעדר מהעבודה לזמן כל כך ארוך.

אני: למה צריך לצבור ימי חופשה? הזמן לא עומד מלכת. אם אני יכול לממן חופשה, למה אני לא יכול פשוט לצאת לחופש?

חבר: כי החברה צריכה שתעבוד.

אני: ומה אם אני מותש, לא פרודקטיבי ולא בא לי לעבוד?

חבר: יש קפה בחינם.

אני: קפה טוב או רגיל כזה?

חבר: תלוי בעבודה, אבל תמיד יש בית קפה ליד אם הקפה במשרד לא משהו.

אני: אפשר לקחת את המחשב הנייד ולעבוד בבית קפה?

חבר: תלוי בעבודה, אבל בדרך כלל לא.

אני: אפשר לצאת ליותר חופשות אם אני יעבוד עם המחשב הנייד תוך כדי?

חבר: בדרך כלל לא.

אני: למה לא?

חבר: הם בטח יחשבו שלא תעבוד מספיק אם תהייה מחוץ למשרד יותר מדי.

אני: אז הם צריכים להסתכל עלי עובד?

חבר: בעיקרון כן. אבל יש גם עבודות בהן עובדים בצוות, אז הם רוצים שכולם יהיו באותו מקום.

אני: גם אני עובד עם אחרים מדי פעם. אנחנו עושים שיחות וידאו באינטרנט או שיחות ועידה בטלפון.

חבר: כן. אני שומע על יותר ויותר אנשים שעובדים ככה, אבל רוב המעסיקים עדיין רוצים שתבוא למשרד כל יום.

אני: ואיפה אני יעבוד?

חבר: זה מאוד תלוי בסוג העבודה. ברוב העבודות המשרדיות אתה תעבוד בחדרון.

אני: מה זה חדרון?

חבר: זה חלק מחדר יותר גדול שמתוחם בקירות נמוכים כאלה. יהיה לך מספיק מקום שולחן וכיסא. בדרך כלל יהיו לך 6-8 מ”ר לעצמך.

אני: המשרד הביתי שלי בגודל 70 מ”ר, עם מקלחת ושירותים פרטים. אבל אני יכול לעבוד מכל מקום שאני רוצה, אני לא מוגבל למשרד בלבד.

חבר: כן, רוב הסיכוים שלא תקבל חדר כל כך גדול, כמו רוב העובדים. רק אם תהייה מנהל או תעבוד בתקפיד בכיר אחר שבא עם חדר משרד משלך. רוב העובדים לא מקבלים חדר, אבל אפשר לבקש. זה תלוי בעבודה.

אני: אני יכול לבחור את תיאור התפקיד שלי?

חבר: בדרך כלל לא, אבל לפעמים כן. זה תלוי בחברה.

אני: ומה לגבי המשכורת?

חבר: אתה כנראה תרוויח הרבה פחות ממה שאתה מרוויח עכשיו על אותה עבודה. רק כדי שיהיה לך מושג, המשכורת הממוצעת של בלוגר היא בין 8,000 ל 12,000 ש”ח בחודש.

אני: ואו, זה הרבה פחות ממה שאני מרוויח עכשיו בצורה פסיבית, אפילו כשאני בחופש. איך אפשר לחיות ממשכורת כל כך נמוכה?

חבר: אנשים אחרים מסתדרים עם זה. יכול להיות שתצטרך לקצץ קצת בהוצאות, במיוחד אם תצטרך כסף לתחבורה (דלק, תחזוקה של הרכב), בגדים מקצועיים לעבודה אם צריך, והוצאות שונות אחרות שיש לשכירים. אבל יכול להיות שתקבל חולצה של החברה, או ספל קפה, או אולי אפילו משטח לעכבר אם יהיה לך מזל, אז זה מתאזן באיזשהו מקום.

אני: אאוצ’. אבל אולי אצליח למצוא עבודה בה אני מרוויח כמו היום, רק כשכיר במקום מהכנסות פסיביות?

חבר: זה מאוד לא סביר, אבל אם תצליח למצוא עבודה שמכניסה משכורת גבוהה כשכיר תצטרך לשלם הרבה יותר מיסים כי כל המשכורת נחשבת כהכנסה ולא תוכל לרשום חלק מההוצאות על העסק שלך כדי להוריד מיסים.

אני: כמה מיסים צריך לשלם? באיזה סכומים מדובר?

חבר: כל תוספות המיסים שתשלם כנראה יהיו מספיק כדי שתוכל לקנות רכב חדש כל שנה.

אני: זה לא נשמע כל כך טוב. נראה שיהיה הרבה יותר קשה להתקדם בחיים אם כל כך הרבה כסף הולך על מיסים.

חבר: נכון, אבל הממשלה מבינה את זה, אז הם גורמים לזה להראות פחות נורא על ידי זה שהם מסתירים את חלק מהמיסים כך שזה לא יראה שהמשכורת שלך נפגעת כל כך. אתה מראש לא מקבל את החלק הזה של המשכורת. חלק מהמיסים שאתה משלם יורדים ישירות מהמעסיק, כמו ביטוח לאומי ובריאות. אז למרות שתלוש המשכורת שלך מראה סכום כלשהו, העלות שכר שלך היא למעשה הרבה יותר גבוהה. ואתה יכול להיות בטוח שהמעסיק שלך רוצה לקבל תמורה על ההוצאות הנוספות האלה כך שתצטרך להראות שאתה תורם.

אני: אני מודע לכך שחוקי המס מקשים על שכירים שמשלמים את המיסים הכי גבוהים יחסית לגובה ההכנסה שלהם. אז למה שמישהו ירצה לקבל משכורת כשכיר?

חבר: רוב האנשים לא מכירים משהו אחר. חוץ מזה, הם לא היו יודעים מה לעשות עם כל הכסף הזה בכל מקרה. משכורת נמוכה שומרת שהם לא יסתבכו ומבטיחה שהם ימשיכו להגיע לעבוד. צריך לדאוג שהכלכלה תמשיך לזוז.

אני: בסדר.

חבר: יש גם כל מני הטבות בעבודה.

אני: כמו מה?

חבר: אתה מקבל ביטוח רפואי.

אני: יש לי כבר ביטוח רפואי אבל אני בקושי משתמש בו כי אני מעדיף פשוט להישאר בריא.

חבר: אבל אם הייתה לך עבודה היית יכול להרשות לעצמך להיות פחות בריא, ולא היית צריך לשלם על זה.

אני: המממ…

חבר: וגם הקפה חינם.

אני: כן, אמרת את זה כבר.

חבר: הזכרתי שאתה יכול לשתות כמה קפה שאתה רוצה?

אני: אוקיי. אז איזה מטלות יהיו לי בעבודה כשכיר?

חבר: זה דיי תלוי בתפקיד, אבל בגדול זה בדרך כלל משימות שתומכות ועוזרות לקדם את מטרות החברה.

אני: מי מחליט מהן מטרות החברה?

חבר: בחברה המנוהלת טוב בדרך כלל ההנהלה מחליטה על סמך הנחיות מועצת המנהלים, משקיעים, ולפעמים אפילו על סמך התייעצות עם העובדים.

אני: איפה אני יכול לראות את המטרות האלה?

חבר: ברוב המקרים לא תוכל, אבל לפעמים ישתפו אותך בחלק מהמטרות, כמו משפט שיופיע ב”חזון החברה”, רשימת יעדים, או אולי אפילו תזכורת כתובה. אבל אתה לא באמת תדע מה המטרות האמיתיות של החברה. זה בדרך כלל מידע מסווג שזמין רק מלי שצריך לדעת, ורוב השכירים לא צריכים לדעת.

אני: הבנתי. אז איך אני אדע על איזה מהמטרות אני צריך לעבוד?

חבר: בדרך כלל המנהל שלך יגדיר את זה, אז פשוט תעשה מה שהוא אומר.

אני: אני חייב שיהיה לי מנהל?

חבר: ברור, כולם חייבים. אפילו המנכ”ל צריך לדווח למועצת המנהלים ומחזיקי המניות.

אני: טוב, אז מה אם המנהל שלי לא יעשה עבודה טובה בלהגיד לי מה לעשות ועל מה לעבוד?

חבר: זה קורה לפעמים, אבל מסתדרים. פשוט תראה עסוק כשמסתכלים עליך ויהיה בסדר. לא שמים הרבה דגש על אחריות אישית, אז כל עוד לא תבלוט כמישהו שלא עושה כלום, אתה כנראה בטוח.

אני: מה אם יש חוסר הסכמה ביני ובין המנהל לגבי איך להשיג את המטרות והיעדים שהוגדרו?

חבר: פה אתה כבר נכנס לפוליטיקות של החברה, שיכולות להיות לא נעימות. חלק מהאנשים עושים מה שהמנהל אומר בכל מקרה, גם כשהם יודעים שזה לא יצליח. אחרים מנסים להציע דרכים אחרות או להתווכח. לפעמים זה פועל, אבל לפעמים הם יכולים למצוא את עצמם מחוץ לפרויקט או אפילו מפוטרים אם המנהל שלהם לא אוהב את הרעיון שחולקים על דעתו. ברוב המקרים מוצאים את העמק השווה איפשהו באמצע.

אני: וההתפשרויות האלה בדרך כלל הגיוניות?

חבר: בדרך כלל לא.

אני: ואם אני יעשה עבודה טובה ויעזור לחברה להשיג את המטרות והיעדים, אקבל תגמול נוסף?

חבר: כן, לפעמים. יכול להיות שתקבל העלאה במשכורת, בונוס, או קידום. או שתקבל תגמול לא חומרי כמו מילה טובה, הערכה, וכו’. אבל לפעמים לא תקבל כלום מעבר למשכורת הבסיסית.

אני: איך מקבלים קידום? מה זה אומר?

חבר: אתה מקבל הגדרת תפקיד חדשה ומקבל יותר אחריות, ובדרך כלל המשכורת גדולה יותר. לפעמים גם צריך להישאר שעות ארוכות יותר במשרד כדי להספיק הכל.

אני: ואם יש לי רעיון גאוני שאינו חלק מהמשימות שלי?

חבר: המממ… כן… אל תעשה את זה.

אני: למה לא?

חבר: כי אחרים לא יקבלו את זה בצורה יפה. העובדים האחרים לא יאהבו את הרעיון שאתה מושך תשומת לב, והם יהפכו את החיים החברתיים שלך בעבודה לסיוט עד שתירגע.

אני: אז אם אני אנסה לעבוד קשה יותר, להיות חכם יותר, ולהתקדם מהר יותר, העובדים האחרים ינסו להכשיל אותי?

חבר: כנראה שכן. יכול להיות שגם המנהל שלך לא יאהב את זה יותר מדי.

אני: המנהל שלי לא יאהב את זה? למה לא? האם הוא לא אמור לעודד כישרון ויצירתיות?

חבר: אולי, אבל הוא גם רוצה להראות טוב בעצמו. זה לא טוב בשבילו שהעובדים שלו באים עם רעיונות טובים יותר ממנו.

אני: זה לא נשמע כמו סביבה שהייתי יכול לעשות בה את העבודה על הצד הטוב ביותר.

חבר: כן, אבל זה בסדר. למרבה המזל, הם לא צריכים את “הכי טוב” שלך. אתה רק צריך להסתדר ולעשות מה שמבקשים. זה הרבה יותר קל ככה.

אני: אבל אם אני יודע שאני לא עושה את המיטב שלי, זה לא יגרום לי להרגיש יותר גרוע עם עצמי? זה לא ינמיך את ההערכה העצמית שלי?

חבר: בטח, אבל אתה תתרגל. כולם מתרגלים.

אני: איך זה לעבוד בקבוצה שאף אחד לא עושה את המיטב, וכל אחד מעריך את עצמו ואת שאר העובדים פחות בגלל זה?

חבר: דיי משעמם האמת. אבל שוב, מתרגלים. הקפה עוזר לזה לעבור בקלות.

אני: טוב. מה לגבי יחסי מין?

חבר: על מה אתה מדבר?

אני: אם בצוות יש איתי מישהי ושנינו רוצים להיות יחד, לאן הולכים? יש חדרים מיוחדים בשביל זה?

חבר: אההה, לא, לא, לא. לא יראו את זה בצורה יפה. יכולים לפטר את שניכם בגלל דבר כזה.

אני: לפטר? למה? אפילו אם זה זריז ושנינו עומדים בלוחות הזמנים וסיימנו את כל המשימות?

חבר: כן, אל תעשה את זה. יכולים להגיש תביעה נגד החברה.

אני: מי יגיש נגדם תביעה?

חבר: כנראה האישה שהיית איתה.

אני: אז אם אני והיא נהייה יחד בהסכמה מלא, היא תתבע את החברה אחר כך? על מה?

חבר: לדעתי הטרדה מינית. אנשים יכולים לזכות ככה בהמון כסף.

אני: אז מה אנשים עושים כשהם חרמנים במשרד? שכירים עדין נהיים חרמנים מדי פעם במשרד, לא?

חבר: בטח… הם חרמנים כל הזמן. אבל הם מדחיקים את זה ומעמידים פנים שהם לא חרמנים. והם מטפלים בעצמם אחר כן, בדרך כלל תוך כדי צפיה בסרטים באינטרנט.

אני: אנשים מסתכלים על סרטים כאלה בזמן העבודה?

חבר: לא, מה פתאום. גם את זה לא יראו בצורה יפה. יכולים לפטר אותם בגלל דברים כאלה.

אני: אז למעשה אנשים כן חרמנים בזמן העבודה אבל הם מעמידים פנים להיות א-מיניים עד שהם יכולים לדאוג לעצמם מאוחר יותר… למשל כשהם מגיעים הביתה.

חבר: כן. פחות או יותר.

אני: נראה לי הרבה יותר קל לעשות חפוז, אולי להתחבק קצת אחרי, ואז לחזור לעבודה רעננים ושמחים.

חבר: אני דיי בטוח שזה לא חוקי לעשות דברים כאלה בסביבה משרדית.

אני: אוקיי, אבל הרגשות החיובים שבאים אחרי זה הופכים את העבודה בצוות קלה יותר. לנסות להדחיק את הדחף המיני כל יום נשמע מאד מסיח דעת.

חבר: ברור שזה מסיח את הדעת, אבל תזכור שלא מצפים ממך להיות מאוד פרודקטיבי, אז זה מסתדר טוב. ושוב, הקפה החינמי עוזר גם עם זה.

אני: אוקיי, אני רוצה להבין. אתה מציע שאני אפסיק את מקורות ההכנסה הפסיבית שלי, ילך לעבוד בשביל מישהו אחר, שיהיה לי בוס ואני יעשה מה שהוא אומר אפילו אם ההחלטות שלו לא הגיוניות, שאני יעשה עבודה בינונית במקום את הכי טוב שלי, שאני אהיה עם אנשים שגם עושים עבודה בינונית, שאני יעבוד שעות ארוכות יותר בשביל משכורת קטנה יותר, יקח פחות חופשות וגם אז הן יהיו קצרות ואצטרך לבקש רשות לצאת לחופש, שאשלם הרבה יותר מיסים, ובנוסף לכל… אין סקס?

חבר: פחות או יותר, כן. אבל אתה שוכח את עניין הביטחון והיציבות.

אני: מה בטוח ויציב בזה?

חבר: אתה תקבל משכורת קבועה כל חודש.

אני: מה זאת אומרת קבועה כל חודש? זה לא נגמר, הם לא יפסיקו לשלם לי?

חבר: ברור שזה יכול להיפסק. יכולים לפטר אותך.

אני: אני יכול למנוע את זה שיפטרו אותי?

חבר: לא בהכרח. זה יכול לקרות בגלל נסיבות שונות שאינן בשליטתך. או שתעשה איזה טעות. או שאחד המנהלים לא יאהב אותך.

אני: אז מה בדיוק בטוח ויציב בזה?

חבר: טוב, אז בדרך כלל זה בטוח ויציב.

אני: ואם יפטרו אותי, כמה הכנסות אני אמשיך לקבל לאחר מכן?

חבר: בדרך כלל כלום. בחלק מהמשרות יש חבילות פיצויים אבל גם אז זה רק לתקופות קצרות. ברוב המקרים, כשהעבודה שלך מסתיימת אתה מפסיק לקבל משכורת.

אני: אבל עכשיו אני מקבל משכורת בלי קשר אם אני עובד או לא. ואי אפשר לפטר אותי.

חבר: כן, זה מוזר.

אני: מרגיש לי רגיל למדי.

חבר: אני יודע שאתה דיי מקובע בדרכים שלך, אבל משרות הן מאד פופולריות בקרב רוב האנשים.

אני: מה לגבי מציאת עבודה? האם כל אחד מקבל משרה באופן אוטומטי?

חבר: אהה, לא. אנשים צריכים לחפש עבודה ולנסות להתקבל.

אני: איך הם מוצאים עבודה? האם הם מחליטים מה הם אוהבים לעשות ואז מחפשים משרה שתאפשר להם לעשות את זה?

חבר: בדרך כלל זה לא כל כך פשוט. ברוב המקרים הם צריכים לחפש איזה משרות זמינות, וברוב המקרים זה לא תואם במדויק למה שהם באמת רוצים לעשות.

אני: וכשהם מוצאים את המשרה ובוחרים בה, הם מתקבלים אוטומטית?

חבר: לא. שוב, זה לא כל כך פשוט. זה שוק תחרותי. הם צריכים להגיש מועמדות, אבל רוב הסיכויים שלא יבחרו בהם. ברוב המקרים הם צריכים להגיש מועמדות לכמה משרות לפני שיציעו להם משרה, וזה לא בהכרח תהייה המשרה שהם הכי רצו. חוץ מזה שיש המון אנשים שרוצים לעבוד אך לא מצליחים להתקבל בכלל.

אני: זה נשמע מאד מתיש ובטח גוזל המון זמן. מה הם עושים כשהם לא מצליחים למצוא עבודה?

חבר: אנשים שאין להם מקור הכנסה בדרך כלל חיים על חשבון מישהו אחר… הממשלה, שותף לחיים, משפחה או חברים.

אני: ומה אם הם עדיין לא מצליחים למצוא עבודה וכבר אין להם ממי לקחת?

חבר: אז אולי הם יהפכו להיות חסרי-בית.

אני: זה לא נשמע כל כך בטוח ויציב…

חבר: רוב האנשים לא מגיעים להיות חסרי בית. אז בסך הכל זה פועל כמו שצריך. ולהיות חסר בית זה לא כל כך נורא כמו שזה נשמע, אנשים מסתדרים.

אני: רוב האנשים אוהבים את העבודות שלהם?

חבר: לא. לדעתי לפחות 80% לא אוהבים את העבודות שלהם.

אני: אז למה הם ממשיכים ללכת לעבודה?

חבר: הם צריכים כסף. ואיזה עוד אפשרויות יש להם?

אני: הם יכולים להרוויח כסף בלי משרה.

חבר: כן, אולי, אבל מי כבר עושה את זה?

אני: אני.

חבר: כן, אבל אתה מוזר.

אני: אני מעריך את זה ששיתפת אותי בכל המידע הזה, אבל בעולם שמחשיב את עניין המשרה הזה כמשהו נורמלי, אני חושב שאמשיך עם הגישה שלי, אפילו אם אתה חושב שהיא מוזרה. אני נהנה מהעבודה שלי, אני מקבל הכנסות בלי קשר אם אני עובד או לא, אני יכול לטייל מתי שבא לי, אין לי בוס, אי אפשר לפטר אותי, ברוב המקרים אני לא מרגיש שאני משלם יותר מדי מיסים, אני יכול להוציא את המיטב שבי בלי לחץ להיות בינוני, ואם אני עובד עם מישהי ואנחנו נהיים חרמנים אנחנו יכולים להשתולל ולחזור לעבוד עם חיוך… ואף אחד לא נתבע בבית משפט.

חבר: בטח, זה נשמע מצוין, אבל רוב האנשים לא יכולים לעשות את זה.

אני: למה לא?

חבר: לא נראה לי שרוב האנשים מספיק חכמים.

אני: יש הרבה אנשים שהם לא הכי מבריקים ועדיין מרוויחים הכנסות פסיביות. אתה תהיה מופתע לגלות כמה רוחב פס מחשבתי מתפנה כשלא צריך להתעסק עם בוסים ופוליטיקות של חברה… וכשאתה לא מעכב את עצמך בניסיונות לעשות עבודה בינונית במקום לעשות את המיטב שבך… וכשאתה לא צריך להיות מוטרד ולחוץ שיפטרו אותך.

חבר: נכון. אבל האנשים האלה גם מוזרים.

אני: אולי.

חבר: חוץ מזה, הכנסה פסיבית מסובכת מדי לרוב האנשים.

אני: אם אנשים יכולים להתמודד עם כל הקשיים שבמשרות, אני חושב שהכנסה פסיבית תהייה קלי קלות עבורם. לא צריך לחפש משרה, לא צריך קורות חיים, לא צריך להגיש מועמדות, אין בוס, אין פוליטיקות של חברה, לא צריך לצבור ימי חופש, אין סיכון של פיטורים, לא צריך לנסוע לעבודה, והמיסים יותר נמוכים. כן, יש עקומת למידה בהתחלה, אבל אם אנשים יכולים לעבוד בשביל מישהו אחר, אני חושב שהם יוכלו בקלות ליצור מקורות הכנסה פסיבית. ואחרי שהם יעשו את זה פעם או פעמיים זה הופך להיות טריוויאלי.

חבר: אני סקפטי, אז אני מציע שתקדיש לזה מחשבה נוספת. שוב, משרות הן מאד פופולריות. אני חושב שכדאי לך לנסות.

אני: את חושב שאני יאהב את זה?

חבר: לא, אבל אתה תתרגל לזה. תאמין לי. יהיה בסדר. שוב, זה מאד פופולרי.

אני: אולי בשביל הקפה חינם.

No Comments
התפתחות אישית

בנו את המותג האישי שלכם

מיתוג אישי

בנו את המותג האישי שלכם והבטיחו עצמכם כנגד הכחדה

רבים מהמנהיגים העסקיים הגדולים בעולם נולדו כתוצאה מעסקים כושלים. כאשר אתם מודעים לכך שיש סיכוי שהחברה בה אתם עובדים או החברה שבבעלותכם יכולה להתמוטט יום אחד, אתם צריכים לבנות אסטרטגיה שיכולה להבטיח את ההצלחה האישית שלכם ללא קשר וללא תלות בקלפים שחולקו לעסק שלכם. אז בואו נדבר על המותג האישי שלכם.

כיזם בעל ניסיון של מעל עשור בתחום, למדתי כמה דברים על מיתוג. השיעור החשוב מכולם הוא שאני המותג של עצמי, וכך גם אתם. זה לא אומר שהעסקים שלי הם לא מותגים בפני עצמם. בכל אופן, אתם, כמותג האישי של עצמכם, בעצם מהווים בני אנוש שהם חיים, נושמים, מרוויחים כסף, מגדילים עמלות, משרתים לקוחות.

כל יזם הוא המותג האישי של עצמו. אם אתם לא מאמינים שהדבר נכון לגביכם, אז אתם בבעיה. אם אתם מחזיקים בזיכיון או עובדים עבור אחד והפרזנטציה שאתם מציגים בפני קליינטים פוטנציאליים, עובדים ושותפים נוגעת רק בערך שזה מביא לשולחן, אז מה יקרה כאשר זיכיון דומה יפתח מעבר לפינה? אם אתם מאמינים שאתם לא מותג, אז האם זה אומר שכאשר החברה שאתם עובדים עבורה נכשלת אתם נכשלים גם כן?

הביטוח היחידי שיש לכם כנגד הכחדה הוא לבנות את המותג שלכם. והנה הסבר כיצד לבנות את המותג האישי שלכם בשיתוף או בנפרד מהמותג העסקי שלכם:

מצאו את הערך המוסף היחודי שלכם

כיזמים יש לכם ערך מוסף משלכם שאתם מביאים לשולחן. ייתכן שעבדתם בתעשייה שלכם במשך עשרות שנים, שרכשתם השכלה בהרווארד או שצלחתם התנסויות שהופכות אתכם למוצלחים יותר בתפקיד מרוב האנשים האחרים. לא משנה מהו הערך המוסף שאתם מביאים ללקוח, העובדים בחברה שלכם והארגון בכלליתו חייבים לקבל תזכורת קבועה וברורה לגבי יכולותכם.

תכניסו את הערך המוסף שלכם לכל פרזנטציה שאתם נותנים. תנו ללקוחות שלכם לדעת את הערך הייחודי שאתם מביאים לשולחן בכדי לעזור להם להשיג את מטרותיהם. אם אתם המנכ״לים או הנשיאים של החברה שלכם, צרו בלוג אישי בו אתם כותבים באופן קבוע לעובדים, בעלי המניות והלקוחות שלכם. ככל שתדברו איתם יותר ותשמרו על הקשר איתם כך תבנו את עצמכם כפנים של הארגון.

כשאתם הופכים למותג בתוך המותג של החברה, אתם מבטיחים לעצמכם אריכות ימים עסקית, בנפרד מהמותג של הארגון. Zappos הוא מותג מדהים, אבל גם Tony Hsieh מוצלח לא פחות.

לכדו את ה״לוגו״ של המותג שלכם

אתם המותג והלוגו שלכם הוא התמונה שלכם. התמונה שלכם צריכה להופיע על כל דבר שקשור לעבודתכם ואתם צריכים לעבוד עם צלם שיכול ללכוד את המהות של מי שאתם. תנו לאישיות העסקית שלכם לזהור דרך התמונה הזו. אנשים יכולים להיקשר לבן אנוש יותר משהם יוצרים קשר עם דמות דוממת. זה בסדר גמור להשתמש בלוגו של החברה שלכם, אבל בהחלט עליכם לכלול גם את התמונה האישית שלכם. כאשר הלקוח, העובד או בעל המניות חושב עליכם, האם זה לא יהיה נחמד יותר שהם יראו אתכם כבני אנוש כמוהם מאשר כאיזשהו אימג׳ כללי?

הבחינו בין שני המותגים

בניית מותג עסקי לחברה מצריך עבודה קשה. הדרך הטובה ביותר להבחין בין המותג האישי שלכם לבין המותג של החברה שלכם היא להסביר ולהבדיל בין השניים בכל הזדמנות.

בניית עסק דומה ליצירת יישות חיה ונושמת שיום אחד תזכה לחיים משלה – לפחות זוהי המטרה של רוב היזמים. הסיכון המובנה בבניית יישות שכזו הוא שרבים בסופו של דבר הולכים ומוכחדים. זה כמובן לא אומר שזה יקרה גם לכם. אפשר לומר בביטחון שוולט דיסני וסטיב ג׳ובס מעולם לא דאגו לגבי היכולת שלהם להיות מועסקים או יכולתם לבנות גופים עסקיים חדשים ומוצלחים יותר. הם לא דאגו מכיוון שהם היו, כבני אנוש, חזקים יותר מהמותגים עצמם.

תבנו את המותג האישי שלכם במקביל למותג העסקי שלכם ולא תהיה לכם שום בעיה לתלוש את עצמכם מהיישות העכשווית שלכם יום אחד מבלי פגע. היו יציבים ובטוחים ביכולתכם להתחיל את היזמה הבאה הרבה לפני העקומה מכיוון שאתם מביאים את המותג שלכם לשולחן.

No Comments
יזמות

מהי הכנסה פסיבית

הכנסה פסיבית

את סדרת הכתבות על הכנסה פסיבית אני רוצה להתחיל בהסבר מהי לדעתי הכנסה פסיבית.

אני מעדיף להגדיר את המונח “הכנסה פסיבית” ככסף שאתם יכולים להרוויח אפילו כשאתם לא עובדים בצורה אקטיבית.

מנגד, הכנסה אקטיבית (הכנסה רגילה) מייצרת הכנסה שתפסיק להיכנס כשתפסיקו לעבוד. אם אתם עובדים כשכירים ומקבלים משכורת, רוב הסיכויים שאם יפטרו אתכם או שתפסיקו לעבוד, גם תפסיקו לקבל משכורת ותשלומים נוספים. יכול להיות שתקבלו חבילת פיצויים קטנה, אבל לא ימשיכו לשלם לכם אם לא תגיעו לעבודה.

בדומה, אם תעבדו כקבלנים או כפרילנסרים עבור לקוחות שמשלמים לכם, אם לא תעשו את העבודה שסוכמה יפסיקו לשלם לכם. זאת גם צורה של הכנסה אקטיבית. למרות שלפעמים יש יותר גמישות כשעובדים כקבלנים או פרילנסרים, עדיין תצטרכו לעשות את העבודה כדי לקבל תשלום.

עם הכנסה פסיבית, תמשיכו לקבל תשלומים בין אם תעשו עבודה משמעותית או לא. יכול להיות שתצטרכו לעבוד קשה כדי להתחיל, אבל מתישהו תגיעו לנקודה שמתחיל להיכנס כסף. בנקודה זו תוכלו להפסיק לעבוד על ערוץ ההכנסה הפסיבית הזה אם תרצו, וההכנסה תמשיך להגיע בלי קשר לעבודה שתעשו או לא.

הכנסה פסיבית לא מייצרת הכנסה גדולה חד פעמית כמו בירושה, מכירה של בית או מכירת מניות. הכנסה פסיבית היא ערוץ הכנסה שממשיך לאורך זמן.

הכנסה פסיבית היא לא הכנסה תמידית. בחלק מהמקרים הכנסה פסיבית יכולה להמשך כמה שנים. במקרים אחרים הכנסה פסיבית יכולה להמשך עשורים או אפילו מאות שנים לאורך דורות רבים. אבל כל צורות ההכנסה הפסיבית נגמרות בסופו של דבר, מסיבות כאלה או אחרות.

הכנסה פסיבית היא לא מקור הכנסה בטוח ב 100%. הלן קלר כתבה “ביטחון הוא ברובו אמונה תפלה”. חלק מערוצי ההכנסה יותר בטוחים מאחרים, אבל תמיד יש סיכון כלשהו. בכל מקור הכנסה יש הסתברות גדולה מאפס שמשהו יכול להרוס אותו. בגלל זה כדאי ליצור כמה מקורות הכנסה ובכך להקטין את הסיכון שכולם יכשלו או יפסיקו במקביל.

הכנסה פסיבית היא לא באמת 100% פסיבית מבלי צורך בתחזוקה. כמו כל ערוץ הכנסה, לפעמים צריך לתחזק אותו כדי שההכנסה תמשיך להגיע. הרבה פעמים זה די פשוט ומצריך רק לבדוק את הדואר ולהפקיד את הצ’קים. לפעמים זה אפילו יותר פסיבי אם הכסף נכנס ישירות לחשבון הבנק בכל חודש. אבל גם אז עדיין צריך לדווח על ההכנסות למס הכנסה ולשלם מיסים.

הכנסה פסיבית היא למעשה ספקטרום של אפשרויות. חלק מערוצי הכנסה הם ממש פסיבים, וגם אם לא מתחזקים אותם במשך שנים ההכנסה ממשיכה להגיע. למשל אם תכתבו ספר ותפרסמו אותו תקבלו תגמולים. ברגע שהספר פורסם, ההוצאה לאור תמשיך למכור את הספר ואנשים ימשיכו לקנות אותו. אפילו אם תצאו לחופש ארוך ותתנתקו קצת, הספר ימשיך להימכר בחנויות ספרים. כל מה שתצטרכו לעשות זה להפקיד את התגמולים, בלי להתעסק עם הזמנות, לקוחות, שיווק ומכירות.

יש ערוצי הכנסה אחרים שהם חצי פסיבים, בהם תצטרכו לעבוד קצת ולתחזק אותם אפילו אם אתם לא עובדים כשכירים. למשל, אם אתם בעלים של בית ומשכירים אותו, כנראה שתרוויחו הכנסה פסיבית בצורת תשלומי שכירות. אבל יכול להיות שתצטרכו גם להשקיע זמן, אנרגיה, וכסף כדי לתחזק את הנכס, למצוא דיירים חדשים, לשלם משכנתא, ביטוחים, ומיסים. אתם יכולים להאציל סמכויות ולתת לאחרים לעשות את העבודה, אבל אז יהיה לכם שותף עסקי או עובד שצריך לנהל אותו.

הכנסה פסיבית אינה בהכרח פסיבית עבור כל אחד. יש שכירים שעושים חלק מהעבודה שמאפשרת להם לקבל הכנסה פסיבית. ואתם יכולים גם להשתמש בטכנולוגיה שתעשה הרבה מהעבודה עבורכם. רמת ההכנסה הפסיבית תלויה בנקודת המבט. הכנסה פסיבית של אדם אחד יכולה להיות הכנסה אקטיבית של אדם אחר.

חשוב להבדיל בין הכנסה פסיבית לבין מה שאני קורא הכנסה טפילית. הכנסה טפילית היא מה שאנשים מנסים להרוויח כשהם מתפתים לחשוב בצורה של “התעשרות מהירה” ובדרך כלל מנסים לקבל משהו עבור כלום. הרעיון הוא למצוא דרך לחלוב כסף מאנשים או מהכלכלה מבלי לספק שום ערך משמעותי. זה בהחלט אפשרי לייצר מקורות הכנסה כאלה כי השווקים מלאים בחוסר יעילות, אבל זאת לא דרך שאני ממליץ עליה. אני לא מכליל הכנסה טפילית כחלק מהכנסה פסיבית, אבל יש צורות של הכנסה פסיבית שמספקות יותר ערך מאשר אחרות.

בסדרת הכתבות על הכנסה פסיבית אני מתכוון לעזור לכם ליצור מקורות הכנסה פסיבית בדרך שתספק ערך מוסף לאחרים. הדרך הזאת טובה לטווח הארוך וטובה עבור כל הצדדים. למרבה המזל יש הרבה דרכים לייצר ערך משמעותי.

יחד עם זאת, סדרת הכתבות הזאת אינה מיועדת לעצלנים הזוים שמבלים שש שעות ביום במשחקי “ציפורים משוגעות”. והכתבות גם לא מיועדות עבור הנואשים ש”חייבים להרוויח אלף שקל לפני יום שישי כדי לשלם שכירות”. צריך לעבוד כדי ליצר מקורות הכנסה פסיבים. אתם יכולים לעשות מדיטציה, להפעיל את “חוק המשיכה”, ולהתפלל לאלוהים כמה שתרצו, אבל תתכוננו לעשות עבודה אמיתית אם אתם רוצים לחיות מהכנסה פסיבית. יצירת מקורות הכנסה פסיבית היא פעילות המחייבת עבודה. אתם חייבים קודם כל לעבוד ורק אחר כך תוכלו ליהנות מהתוצאות.

נ.ב. – אם החלטתם להתפלל כדי להצליח, עדיף שתתפללו לפלוטו – אל העושר. רק אל תגידו לאלוהים.

No Comments
פסנתרנות

עיצוב פסנתר חדשני לעתיד

פסנתר כנף בוגאני

אם האן-סולו היה מתכוון לשבת ליד הקלידים עם פיגרין- ד׳אן והמודל-נודס בקנטינה של מוס אייסלי, הוא כפי הנראה היה מעדיף ששמונים ושמונה הקלידים שלו היו מעוצבים על ידי בונה הפסנתרים החדשני והמתקדם ביותר בגלקסיה, גרגילי בוגאני.

היצירה של ההונגרי הורכבה כולה מסיבי פחם ויושבת על שתי רגליים מפותלות המעוצבות במיוחד כדי לתפוס, להגביר ולכוון מחדש את הסאונד לתוך האולם. לאחר מיליון פאונד ושמונה אלפים שעות עבודה, בוגאני נכנס לנעליו של פרנץ ליסט.

הוירטואז מהמאה התשע עשרה מפורסם בכך שהשאיר אחריו שביל ארוך של חלקי פסנתר שבורים בעודו מותח את הגבולות של מה שהיה אפשרי מבחינה פסנתרית. הטכניקה והאקספרסיביות שלו היו עוצמתיות יותר מכל מה שמישהו לפניו ניסה להציג, והנפיצות הזו הובילה לשיפורים של מסגרת הברזל, ללוחות בעלי סאונד נוקשה יותר ולבנייה קשיחה יותר של גוף הפסנתר וקלידיו.

עיצוב חלק ורב עוצמה

מאז ימי פרנץ ליסט, הפסנתר עבר שינויים ותהפוכות רבות. עוד לפני שיצירתו המוזיקלית העתידנית של בוגאני נחתה על הבמה, פסנתרים מודרנים הורכבו מאלפי חלקים הדורשים יכולת אומנות מופלאה. במהלך עבודתו המדוקדקת, בוגאני עיצב מחדש כל חלק ב 18,000 החלקים של היצירה שלו. המטרה שלו הייתה לשלב את הצליל החלק והמעודן של כלי נגינה ישנים עם העוצמה חסרת המעצורים של הכלים המודרנים. בעזרת שימוש רק בסיבי פחם, הוא גם ביקש להפחית את השפעתם של טמפרטורה, אבק, לחות ועוד פקטורים סביבתיים כאלה על האינטונציה והמצלול של הפסנתר.

בוגאני הוסיף את הפרספקטיבה של אמן-מופיע לתחום העיצוב ובניית פסנתרים; השיפורים שהוא יצר היו מיועדים לא רק לשיפור הסאונד של הפסנתר אבל גם לשיפור החוויה של הפסנתרן. המנכ״ל של חנות הפסנתרים הניו יורקית הוותיקה Klavierhaus סיפר שהוא היה מהופנט על ידי הסאונד שבוגאני הצליח להפיק מהפסנתר שלו. פרשן של המגזין Dezeen ציין שהוא רצה, מטאפורית, לקחת את הפסנתר של בוגאני לנסיעה על מסלולי האוטובאן האגדי בגרמניה.

לא יותר טוב - אבל שונה!

ההיסטוריון של המוסיקה ג׳אנוס מאקסאי מדגיש, שלמרות הכל, אסור לבוגאני לחשוב שהפסנתר החדש שלו משופר באופן מהותי על פני כלי נגינה קודמים. מאקסאי מתעקש שהפסנתרן ההונגרי רצה, במקום זאת, לחקור צליליות חדשה ולעשות דברים בצורה שונה.

No Comments
התפתחות אישית

טעויות שהורסות מוטיבציה

מוטיבציה

טעויות נפוצות שבורסות את המוטיבציה שלכם

מוטיבציה היא הכוח המניע את המעשים שלנו ולכן אחד הדברים הנחשקים ביותר על ידי הרבה אנשים הוא מוטיבציה לעשות את הדברים הנכונים. וכשיש מוטיבציה, כדאי להימנע מלעשות דברים שהורסים אותה.

האם גם אתם עושים את חמשת הטעויות האלה שהורסות לכם את המוטיבציה לעשות את מה שצריך?

כל אחת מהסיבות כוללת טכניקה שתעזור לכם להימנע מהטעויות ולהישאר עם מוטיבציה גבוהה.

אתם מחכים לזה

מוטיבציה מבוססת על הרגשות שלכם ועל הסביבה בה אתם נמצאים. ולכן הדרך הטובה ביותר להגביר את המוטיבציה היא לשנות את הרגשות שלכם או את הסביבה בה אתם נמצאים. אבל איך עושים את זה?

פשוט תעשו את זה. זה יכול לשנות את ההרגשה והסביבה במקביל.

הרבה אנשים חושבים שהם צריכים מוטיבציה כדי לעשות משהו, אבל בפועל בדרך כלל צריך פעולה שתגרור פעולה אחרת. תחשבו על רמת המוטיבציה שלכם לפני ובזמן שאתם מתאמנים. האם אתם שמים לב שלאחר שהתחלתם המוטיבציה לסיים גוברת? כמובן, כי הדבר שגורם להכי הרבה מוטיבציה הוא פעולה כלשהי שגוררת שינוי ברגשות ובסביבה שלכם בבת אחת.

איך להתגבר על הצורך לחכות למשהו

הדרך להתחיל לעשות משהו לפני שיש מוטיבציה היא לכוון לפעולה קטנה שתתחיל את התהליך. זה פועל מכיוון שזה לא מצריך הרבה מוטיבציה בכלל, ויחד עם זאת מפעיל מוטיבציה נוספת. כדי להתאמן, תתחילו בכך שתלבשו את בגדי ההתעמלות. כדי לכתוב, תפתחו את מעבד התמלילים (וכתבו משפט אחד).

אם תמיד תחכו למוטיבציה שתגיע כדי להתחיל משהו, תבלו מחצית מהחיים בהמתנה. והרבה פעמים עצם ההמתנה למוטיבציה גורמת חוסר מוטיבציה! אבל אם תתחילו את התהליך, המצב הרגשי והמוטיבציה שלכם יתיישרו עם מה שהגוף כבר עושה.

אתם לא מאמינים בעצמכם

המוטיבציה מאד מושפעת מהאמונות שלכם. אם אתם רוצים להיות בכושר מצויין אבל לא באמת מאמינים שהאימונים בחדר כושר יגרמו לזה לקרות, אז לא תהייה לכם מוטיבציה ללכת לחדר כושר. פסיכולוגים קוראים לתופעה הזאת שכנוע עצמי, כלומר האמונה שלכם ביכולת שלכם להשפיע על התוצאה.

איך להתגבר על פקפוק-עצמי או חוסר יכולת שכנוע-עצמי

אם אתם לא מאמינים שנקיטת פעולה כלשהי תשנה את החיים שלכם בצורה משמעותית, תעשו מחקר. תקראו סיפורים על אנשים אחרים שעשו זאת ותתמקדו על הסיבה שגרמה להם לנקוט פעולה ואיך היא השפיעה על המעשים שלהם. לפעמים קשה להאמין שאתם יכולים לעשות משהו שעוד לא עשיתם וזה בדיוק מה שפוגע במוטיבציה. אבל אם תעשו מחקר ותנקטו פעולה (בצעדים קטנים), האמונה שלכם תשתנה והמוטיבציה שלכם תמשיך לגדול.

אתם נותנים לרגשות רגעיים להפריע לתהליך

למילה “מוטיבציה” יש משמעות קצרת טווח וגם משמעות ארוכת טווח. יש לי 100% מוטיבציה להיות בכושר באופן כללי וזה לעולם לא משתנה. אבל לא תמיד יש לי מוטיבציה להתאמן בדיוק ברגע ספציפי.

במילים אחרות, אפשר לרצות משהו בכללי, אבל לא לרצות זאת בכל רגע נתון בגלל נסיבות כאלה ואחרות. מכיוון שהדברים שאנחנו רוצים בדרך כלל מצריכים עבודה קשה ומאמצים רבים, קל מאד לרצות אותם מבלי לרצות להשקיע את המאמצים הדרושים כדי להשיג אותם.

איך להתגבר על רגשות רגעיים שליליים

קבלו את העובדה שאתם לא צריכים להרגיש מוטיבציה בכל רגע נתון. זה לא צריך לעצור או לעכב אתכם. זה מעכב אנשים רק כשהם מתבלבלים בין ההרגשה הרגעית שלהם באותו רגע לבין הרצונות ארוכי הטווח שלהם. שוב, צעדים קטנים עוזרים להתגבר על הרגשות הרגעיים בצורה טובה כי הם מפעילים את הרגשות ארוכות הטווח ואת המוטיבציה הפנימית.

אתם שוכחים מה המניע

לכל מטרה שלכם יש תמיע וחשוב לזכור מה הוא, “למה” אתם עושים את מה שאתם עושים מלכתחילה. מה התועלת? מה יצא לכם מזה? כששוכחים מה הסיבות שבגללן אתם מנסים להשיג מטרה כלשהי, תהיה לכם הרגשה שצריך לעשות הרבה מאד מאמצים כדי להשיג את המטרה. והדבר שמוריד את המוטיבציה הכי הרבה זה לעשות המון עבודה מבלי לראות שום תועלת.

כיצד לזכור מה המניע

כדאי לרשום את המניעים שבגללם אתם עושים פעולה כלשהי במקום שבו תוכלו כל הזמן לראות את הרשימה. ועדיף לעשות רשימה שמציגה את המטרות בצורה ויזואלית בגלל שהמוח שלנו חושב על רעיונות ומושגים בצורה ויזואלית.

אתם מנסים יותר מדי בבת אחת

אני מאמין שצריך לכוון למטרות גדולות על ידי רצף מטרות קטנות יותר. רוב האנשים מכוונים גבוהה מדי מיד בהתחלה כי התוצאה הגדולה קוסמת להם ונותנת להם מוטיבציה מלכתחילה. אבל זה חוזר כמו בומרנג כשמגיעים לשלב הבלתי נמנע של עבודה קשה בהשגת המטרות והיעדים. בשלב הזה התוצאה נראית רחוקה מאד והעבודה מאד קשה. כמה שזה מוריד את המוטיבציה!

איך להתגבר על יעדים לא מציאותיים

תתחילו בקטן ותקבעו יעדים שאינם מפחידים. גם כאשר היעדים יראו רחוקים, עומס העבודה יהיה סביל ותוכלו להתקדם לכיוון יעדים גדולים וטובים יותר. כשמכוונים לניצחון בטוח, יש הרבה פחות סיכויים להסחות דעת ואיבוד המוטיבציה.

איך אתם מתגברים על הבעיה?

יש הרבה גורמים שיכולים להרוס את המוטיבציה וכל אחד מאיתנו מושפע בצורה אחרת. מה גורם לכם לאבד את המוטיבציה? איך אתם מתגברים על הבעיה?

No Comments
יזמות

מיתוסים על עבודה כעצמאים

עבודה כעצמאים

הכתבה הקודמת שכתבתי, עשר סיבות מדוע לא כדאי לכם למצוא עבודה, היתה מאד פופולרית אז חשבתי שיהיה נחמד לכתוב משהו גם על המציאות היום-יומית של עבודה כעצמים. מכיוון שיש המון מיתוסים על עבודה כעצמאים (בייחוד בקרב מי ששכיר כבר הרבה זמן), נראה לי שהתחלה טובה תהייה להפריך כמה מהמיתוסים האלה.

הקמתי את העסק הראשון שלי בזמן שלמדתי לתואר הראשון (בשנת 2002) ומאז עבדתי כעצמאי או כבעלים של חברות. הפעמים היחידות בהם עבדתי כשכיר היו לפני הלימודים בסטארטאפ כעורך תוכן ובודק תוכנה, ובזמן הלימודים בחברת אינטרנט כמעצב ומפתח מולטימדיה, מנהל לקוחות ובמגוון תפקידים אחרים.

עשר מיתוסים על עבודה כעצמאים

עצמאים צריכים לעבוד הרבה שעות

הרבה עצמאים עובדים שעות ארוכות יותר מאשר שכירים. חלקם כל כך נהנים מהעבודה שהם רוצים לעבוד הרבה שעות. חלקם מקימים את העסקים שלהם כך שהנוכחות הפיזית שלהם הכרחית כדי לייצר הכנסה. בכל מקרה, הם עושים זאת מבחירה מכיוון שהם היחידים שמחליטים איך להקים ולנהל את העסק.

הרבה עצמאים מקימים עסקים בצורה כזאת שהם מקבלים תשלום רק כשהם עובדים, למשל עורכי דין שפותחים משרד ומחייבים את הלקוחות לפי שעה. כשעורכי הדין בבית, המשרד לא מייצר הכנסה.

אבל אין חוק שעצמאים חייבים להקים עסק שמייצר הכנסה רק בזמן שהם עובדים. אם תקימו עסק כזה, אתם למעשה רק מייצרים לעצמכם מקום עבודה. אני מעדיף לחשוב על עבודה כעצמאי במונחים של בניית מערכות שמייצרות כסף. בונים מערכות שמייצרות הכנסה עבורכם, מערכות שאתם הבעלים שלהן ואתם גם שולטים בהן. זה כמו שתהיו הבעלים של תרנגולת מזהב, שעושה את העבודה ומטילה ביצי זהב.

אז בגדול, לעבוד הרבה שעות זה סימפטום של העסק אותו אתם יוצרים וגם בחירה או העדפה אישית שלכם. אם לא בא לכם לעבוד הרבה שעות, אתם בהחלט לא חייבים.

הסיבה היחידה להקים עסק היא כדי למכור אותו

זאת אחת ההצהרות החביבות על מיכאל גרבר שכתב את The E-Myth Revisited וספרי מיתוסים נוספים. בהחלט אפשרי להקים עסק במטרה למכור או להנפיק בבורסה, אבל אפשרי גם להקים עסק כדי לשמור אותו. וזה אפילו בסדר גמור להקים עסק לתקופה ולאחר מכן פשוט לסגור אותו.

כעצמאים, יש לכם את האופציה להקים כל עסק שתרצו. אתם הבוסים. אם תרצו להקים עסק כדי למכור אותו, צאו לדרך. ואם אתם רק רוצים מקור הכנסה שלא יצריך ממכם ללכת לעבודה, זה בסדר גמור. אין חוק שמחייב אתכם לבחור בדרך כזאת או אחרת.

הרבה אנשים הם יזמים סדרתיים. הם מקימים עסק לתקופה כלשהי ואז מוכרים או סוגרים אותו, ולאחר מכן מתחילים עסק אחר וחוזרים על התהליך.

אתם יכולים גם להריץ כמה עסקים במקביל. יכול להיות שזה נשמע מסובך, אבל אחרי שהרצתם עסק במשך כמה שנים, לא כל כך קשה לשחזר את התהליך ולהקים עסק נוסף במקביל. הגיוון הזה יכול להיות מאוד נחמד אם לא תעמיסו על עצמכם יותר מדי.

עבודה כעצמאים מסוכנת יותר מאשר עבודה כשכירים

ביטחון הוא תוצאה של שליטה, ועבודה כעצמאים מעניקה לכם הרבה יותר שליטה על ההכנסה שלכם מאשר עבודה רגילה כשכירים. כשאתם עצמאים אף אחד לא יכול לפטר אתכם. מה לדעתם יותר בטוח – להיות הבעלים של ערוץ ההכנסה משלכם, או להשכיר את ערוץ ההכנסה שלכם? כמובן שבעלות.

כשאתם שכירים, יהיה לכם מאד קשה להשיג כסף נוסף במהרה. אבל כעצמאים ששולטים בכל הנכסים של העסק, יש לכם את היכולת לנווט מחדש את המשאבים כדי להגדיל את ההכנסה שלכם קצת. זה הבדל עצום להיות בעלי שליטה.

שכירים לוקחים את הסיכון הכי גדול מכולם. אתם תלמדו כמה זה מסוכן כשתשמעו באופן בלתי צפוי את המילים “אנחנו נאלצים לפטר אותך”, בזמן שהחברה מייצרת הכנסות ורווחי שיא.

עצמאים שמים את כל הביצים בסל אחד

תשאלו את עצמכם: כמה אנשים צריך כדי להפסיק את מקור ההכנסה שלכם? עבור שכירים התשובה היא בדרך כלל אחד. אם הבוס שלכם מפטר אתכם, ההכנסה שלכם תפסק באופן מיידי. ובכלל לא רלוונטי אם הפיטורים מוצדקים או לא – אתם תסבלו מהפסקה מוחלטת של ההכנסה בלי קשר לסיבה. זה בדיוק לשים את כל הביצים בסל אחד.

לעומת זאת, כעצמאים אתם יכולים לגוון את מקורות ההכנסה שלכם ביתר קלות ובכך להקטין את הסיכון שלכם. יש לכם את השליטה הדרושה כדי לגרום לזה לקרות. הרבה יותר בטוח לייצר מקורות הכנסה מעשרות, מאות, או אפילו אלפי לקוחות מאשר לקבל רק תלוש משכורת בודד.

בסך הכל יש לי כמה מקורות הכנסה שונים, כולל עמלות מכירה משותפים, רווחים מפרסומות, תגמולים על עבודות יצירה שונות, רווחים מהשקעות שונות, הרצאות, ייעוץ, ועוד. גם אם מקור ההכנסה הגדול ביותר יפסק, עדיין אהיה בסדר.

מאד מלחיץ להיות עצמאי

בין אם אתם שכירים או עצמאים, הדבר המלחיץ הוא שאין לכם את היכולת לסגור קצוות. אבל בהינתן אותו סגנון חיים ואותה רמת הכנסה, אני חושב שלהיות עצמאי זה פחות מלחיץ מאשר להיות שכיר מכיוון שיש לכם יותר שליטה כעצמאים. זה מלחיץ כשאין לכם שליטה על הזמן והחיים שלכם. אבל כשיש לכם את החופש להגיד לא, אתם יכולים לשלוט על הלחצים שלכם ביתר קלות.

עבודה כעצמאים יכולה להיות נטולת לחצים אם ככה תחליטו. אתם יכולים להפוך את המשרד שלכם למקום מרגיע. אתם יכולים לקבוע את שעות העבודה שלכם. וברגע שאתם מתחילים להרגיש לחץ אתם יכולים לקחת פסק זמן ולהירגע. אף אחד לא יכול להכריח אתכם לעשות משהו שאתם לא רוצים לעשות.

הלקוח תמיד צודק

כשאתם עצמאים אתם יכולים לפטר לקוחות שמעיקים עליכם. יש לקוחות שפשוט לא שווה לעבוד איתם.

אם אתם עצמאים ומפנים את הזמן לפעילויות חברתיות כלשהן לא תהיו מבודדים ובודדים. אני נהנה לפגוש בעלי עסקים ועצמאים כי יש להם אנרגיות ותשוקה שאני כמעט ולא רואה אצל שכירים.

עבודה רגילה מספקת חיי חברה מובנים ברמה מסוימת, אבל אם תחשבו על זה תגלו שזה מאוד מוגבל. שכירים יכולים להיות מפוטרים אם הם יבלו יותר מדי זמן בפעילויות חברתיות בזמן העבודה. אבל עצמאים יכולים לבלות בכל זמן שמתאים להם במשך היום.

להיות עצמאים יכול להיות דבר מצויין בתחילת מערכות יחסים, במיוחד אם שני הצדדים עצמאים. אני נהנה מדי פעם לבלות חצי יום עם בת הזוג שלי, וזה אפילו מאפשר לקשר להתפתח מהר יותר. ברור שבזמן הזה שנמצאים יחד לא תמיד עובדים באותה תפוקה, אבל בתור עצמאי אני יכול להרשות לעצמי לשים את חיי החברה בעדיפות גבוהה יותר מאשר העבודה.

בודד להיות עצמאי

הרבה שכירים חושבים שיש להם חיי חברה עשירים כשהם מבלים כל היום בחברת החברים לעבודה. זה נהדר בהתחלה, אבל זה יכול להימאס אחרי כמה זמן. מנגד, אני חושב שהרבה יותר קל לעצמאים להרגיש את הצורך בפעילויות חברתיות מחוץ לעבודה. לכל הפחות, יכולה להיות להם מוטיבציה ותשוקה לעשות נטוורקינג וללמוד מעצמאים אחרים.

בעשור האחרון וירטואוז אונליין היתה בקשר עם מאות לקוחות וכמעט כולם היו בסדר גמור. אבל פעם בכמה זמן אנחנו נאלצים לסרב לעבוד עם לקוח ספציפי או להפסיק את תהליך העבודה ולסרב לקבל עבודות נוספות מאותו לקוח. נדיר שאנחנו נאלצים לעשות זאת, אבל זה קורה מפעם לפעם.

אני יכול להתמודד עם ביקורת, אבל כשלקוח מתנהג בגסות רוח, מעליב, או מאיים, זה כבר עובר את הגבול. חלק מהאנשים חושבים שאם הם יתנהגו בחוסר נימוס, כולם יסתובבו ויתכופפו בשבילם. אצלנו המוטו לשירות לקוחות הוא “אין נימוס, אין שירות”.

כשאתם עצמאים אין צורך לעשות עסקים עם אנשים שחושבים שיש להם זכות להתנהג אליכם כמו אל זבל. אתם לא תהנו לעבוד עם לקוחות כאלה, ולא תהנו מהפניות של לקוחות אחרים שהם יפנו אליכם. חוץ מזה, הרבה יותר כיף להפנות את האנשים ה”נחמדים” האלה למתחרים שלכם.

עצמאים צריכים לעשות הכל בעצמם

רוב העצמאים צריכים להיות אחראים שהעבודה תעשה בצורה טובה, אבל ברוב המקרים זה לא חכם שהם יעשו את כל העבודה בעצמם. זה יכול להיות יותר מדי עבודה. הרבה בעלי בלוגים מנהלים את הבלוג בפועל אבל לא מפרסמים כל כתבה בעצמם. יש להם צוות של כותבים שיוצרים תכנים, עורכים שבודקים כל כתבה לפני שהיא מתפרסמת, ומתכנתים שמקודדים את הכתבה באתר. בעלי הבלוגים תכננו ויצרו את המערכת אבל אנשים אחרים מתפעלים אותה עבורם.

ברוב המקרים אתם אפילו לא צריכים לתכנן את המערכת כי אפשר להשתמש במערכות קיימות. אני מייצר הכנסה מפרסומות באתר הזה, אבל רוב הפרסומות מגיעות מגוגל אדסנס. אני לא מוכר את המודעות בעצמי ולא מתעסק עם המפרסמים – גוגל מטפלת בזה. זה היה מטורף אם הייתי צריך למכור את המודעות בעצמי… הרבה יותר מדי עבודה לעשות לבד.

מסובך מדי להיות עצמאים

עבודה כעצמאים יכולה להראות מסובכת בגלל שיש הרבה דברים ללמוד בהתחלה, כמו הנהלת חשבונות, מיסים, משכורות ותשלומים, עניינים משפטים, ביטוחים, גיוס עובדים, שיווק, מכירות, תפעול שוטף, וכו’. אכן לוקח זמן ללמוד את הדברים הבסיסיים, אבל זה לא מסובך במיוחד. מספיק שתקראו ספר טוב בנושא בתור התחלה. אני ממליץ על הספר Small Time Operator.

אל תתבאסו מעקומת הלמידה הראשונית. אתם צריכים ללמוד את הדברים האלה רק פעם אחת… ורק בזמן הקמת העסק הראשון שלכם. אם תקימו עסק שני לאחר מכן הכל יזרום הרבה יותר מהר ובקלות.

ואם תתכוננו כמו שצריך, התחזוקה השוטפת של העסק לא צריכה להיות סיוט.

צריך הרבה כסף להקים עסק חדש

זה תלוי בסוג העסק. אתם יכולים למשל להקים עסק אינטרנטי בעלות מאד נמוכה כי דומיין ושרת פשוט לא עולים הרבה כסף, פחות מחמש מאות ש”ח עבור השנה הראשונה.

כשהקמתי את האתר הזה להתפתחות אישית החלטתי שאני יעשה את זה בדרך הכי זולה. השקעתי כמה מאות שקלים לרכישת הדומיין והשרת, והחלטתי שכל שאר ההוצאות ישולמו על ידי הרווחים שהאתר מייצר. בהתחלה האתר לא ייצר שום הכנסה אבל לאחר כמה חודשים הרווחים החלו להצטבר וכיסו את עלויות ההקמה והתפעול השוטף. היום האתר מייצר אלפי שקלים בשנה אבל לפי התוכנית אני רק בתחילת הדרך כך שזה בהחלט לא הסוף.

אני לא אומר שכל אידיוט יכול להקים עסק כעצמאי בעלות של מחיר כרטיס לקולנוע – בטח שמתם לב שהאתר נקרא “התפתחות אישית לאנשים חכמים”, נכון? הנקודה היא שאתם לא צריכים לבזבז את כל החסכונות שלכם בהקמת העסק הראשון שלכם. מה שאתם כן צריכים זאת דרך חכמה ליצור תועלת וערך מוסף עבור אנשים אחרים. הדבר הנחמד בעסק אינטרנטי הוא שאתם יכולים לייצר תועלת וערך מוסף (כמו למשל כתבה או מאמר) בהשקעה קבועה של זמן או משאבים אחרים, והטכנולוגיה תעביר את הערך הזה אין סוף פעמים לאחר מכן מבלי עלות נוספת של זמן או כסף. אתם משקיעים קצת זמן ביצירת הערך הראשוני אבל אתם מקבלים תשלום עבור הערך המתמשך שאתם מספקים. הטכנולוגיה עושה את רוב העבודה במחיר אפסי אבל אתם מקבלים תשלום עבור התוצאות (הרבה יותר מתשלום אפסי).

בניגוד לעצמאים, שכירים בדרך כלל לא מקבלים תשלום עבור ערך מתמשך. שכירים מקבלים תשלום קבוע או עמלה חד פעמית בזמן שהמעסיק מקבל את התגמול השוטף ללא הגבלת זמן. כמו שאתם בטח שמים לב, שכירים הם מאד נדיבים כלפי המעסיקים שלהם.

נסו זאת בעצמכם

אני מקווה שעזרתי לכם להפריח כמה מיתוסים על עבודה כעצמאים. הפחדים האי-רציונלים האלה לא משקפים את המציאות. כמובן שהדרך היחידה להבין מהי באמת עבודה כעצמאי היא להתנסות בזה בעצמכם.

פגשתי די הרבה עצמאים במשך החיים אבל מעולם לא שמעתי אותם אומרים שלהפוך להיות עצמאים היתה טעות ושהם מעדיפים שהיתה להם עבודה רגילה במקום זאת, אפילו אם העסק שלהם לא הצליח יותר מדי. להיות עצמאים זאת דרך מצויינת להתפתחות אישית, ובהרבה מקרים הערך הגדול ביותר מגיע מהמיומנויות והידע העצמי שאתם רוכשים במהלך הדרך. כמו הרבה עצמאים אחרים, אני אוותר על כל העסקים שלי הרבה לפני שאוותר על השיעורים והלקחים שלמדתי ורכשתי במהלך הקמתם.

איזה לקחים אתם למדתם במהלך הקמת העסק שלכם?

No Comments
פסנתרנות

שימל פגסוס – פסנתר כנף מעופף?

פסנתר שימל פגסוס

במבט ראשון פסנתר שימל פגסוס לא נראה כמו פסנתר. עם קווי המתאר היפיפיים האלו הנראים כאילו פוסלו ביד אמן, הפסנתר הזה נראה יותר כמו ספינת-חלל עתידנית. לפסנתר יש יותר מ200 מיתרים עם מפתח כיוונון הכולל 10,000 יצירות ועם מכסה הידראולי מתכוונן. לואיג׳י קולאני, פרופסור לביו-עיצוב, דימיין מחדש את ה88 קלידים המסורתיים ונתן לפסנתר הכנף פגסוס צורה עתידנית אורגנית.

בדיוק כמו במיתולוגיה היוונית, הפסנתר של פגסוס נראה כאילו הוא עומד לעופף באוויר. ואכן ה״פגסוס CC 208 P״ נבנה בעזרת טכניקות מודרניות וחומרים היי-טקים כמו שאפשר למצוא בשימוש בבניית מטוסים ומכוניות. פסנתר פגסוס מאובזר במקלדת המעוצבת על פי קווי מתאר ארגונומים; מה שאומר שהקלידים מוצגים בעקמומיות קטנה. יצירת האומנות מתמשכת אפילו לכיסא הפסנתר העשוי מעור בתפירה ידנית, ומתכוונן במלואו לגובה, רוחב ומרחק מהמקלדת. גימור לכה קשיח ומקצועי מסיים את העבודה, והתוצאה היא פסנתר כנף אלגנטי, עוצר נשימה ועם יופי על-זמני.

No Comments
התפתחות אישית

האם המותג האישי שלכם בסיכון

מיתוג אישי

המותג האישי שלכם דומה למותג של עץ בונסאי – אם לא תתחזקו אותו ותדאגו לו בצורה שוטפת הוא ימות.

הרבה אנשים מקפידים לשמר ולטפח את המותג האישי שלהם, אבל גם האנשים המשפיעים ביותר חוו קשיים עם המותג שלהם בנקודות רבות לאורך הקריירה שלהם. אם תשימו לב לסימנים בשלבים מוקדמים, תוכלו למנוע את הדעיכה של המותג האישי שלכם מבעוד מועד.

בהמשך תמצאו כמה דרכים לבדוק אם המותג האישי שלכם בסכנה.

שתיקה קטלנית

אתם זוכרים את התקופה שהמותג שלכם היה מאוד פופולרי? אם אתם זוכרים תקופה כזאת, אבל מאז היתה דעיכה, אולי זה הזמן לחשוב איך לשנות את הדברים.

שנו את האסטרטגיה שלכם, תעריכו מחדש את קהל היעד שלכם – הדרך הכי טובה להעריך אם המותג שלכם בסיכון היא לבצע בדיקות שגרתיות ולבדוק את הסימנים. הסימן הכי ברור הוא אם אנשים לא מתקשרים עם המותג שלכם בכלל.

תכנים לא קשורים

זה בסדר גמור לשתף תכנים שלא קשורים ישירות לתעשיה שלכם כל עוד התכנים מעניינים ומתונים, אבל אם תעשו את זה יותר מדי זה יכול להוביל לבעיה.

אם תשתפו יותר מדי תכנים מעניינים אך לא קשורים, יכול להיות שיותר אנשים יעקבו אחריכם, אבל זה יהיה מכל הסיבות הלא נכונות. לא תצליחו לבנות את עצמכם כמומחים בתעשיה שלכם אם תפרסמו סרטוני וידאו מצחיקים יותר מאשר תכנים רלוונטים לתעשיה שלכם.

כשזה מגיע לתכנים לא קשורים, במידה והחלטתם לשתף תכנים כאלה, אל תשתפו יותר מפעם או פעמים בשבוע ותמיד תוודאו שיש לכם יותר תכנים קשורים מאשר תכנים לא קשורים.

חוסר עקביות

יכול להיות שאתם עובדים הרבה, מבלים הרבה זמן עם המשפחה, או מטיילים לתקופות ארוכות, אבל אם לא תפרסמו תכנים בצורה עקבית, או לפחות חצי-עקבית, המותג שלכם ידעך.

אם אתם רוצים להמשיך לתחזק את המותג שלכם בזמן שאתם עושים דברים אחרים, יכול להיות שכדאי להעסיק מישהו שינהל לכם את המותג. אם זה לא בא בחשבון אולי כדאי שתעריכו את סדרי העדיפויות שלכם שוב.

השתמשו בשכל הישר שלכם!

אם אתם בעיצומו של תהליך בנית המותג האישי שלכם ואתם רואים את עצמכם כמובילים בתחום שלכם, השתמשו בשכל הישר והאינטואיציה שלכם כדי לבדוק בקביעות אם צפויות לכם בעיות.

ברגע שתראו את הסימנים בבירור, הסיכויים שהמותג שלכם יתרסק יקטנו בצורה משמעותית, ותוכלו להביא את המותג שלכם לשיאים חדשים.

אפשר לטפל בבעיה אחרי שהיא נוצרת, אבל יותר טוב לזהות את המקור לבעיה לפני שהבעיה נוצרת ולמנוע את הבעיה מלכתחילה.

איך אתם מזהים בעיות או סכנות למותג האישי שלכם?

No Comments
יזמות

למה לא כדאי למצוא עבודה

מציאת עבודה

מצחיק שכשאנשים מגיעים לגיל מסוים, כמו למשל לאחר סיום הלימודים במכללה, הם מניחים שהגיע הזמן למצוא עבודה. אבל כמו הרבה דברים שרוב האנשים עושים, רק בגלל שכולם עושים את זה זה לא בהכרח רעיון טוב. למעשה, אם אתם אינטליגנטים, למצוא עבודה כשכירים זה אחד הדברים הגרועים שאתם יכולים לעשות כדי לחיות. יש דרכים הרבה יותר טובות להרוויח כסף מאשר למכור את עצמכם בחוזה משעבד.

בהמשך תמצאו כמה סיבות שישכנעו אתכם לעשות כל מה שביכולתכם כדי להמנע מלמצוא עבודה כשכירים.

עשר סיבות מדוע לא כדאי לכם לעבוד כשכירים

הכנסה לטיפשים

יכול להיות שלמצוא עבודה ולהמיר את הזמן שלכם בתמורה לכסף נראה כרעיון טוב. יש רק בעיה אחת עם זה. זה טיפשי! זאת הדרך הטיפשית ביותר לייצר הכנסה! זה באמת הכנסה לטיפשים.

למה כל כך טיפשי למצוא עבודה? בגלל שאתם מקבלים כסף רק כאשר אתם עובדים. אתם לא רואים בעיה עם זה? או ששטפו לכם את השכל כל כך הרבה שאתם חושבים שזה הגיוני ואינטליגנטי להרוויח כסף רק כאשר אתם עובדים? האם לא חשבתם אף פעם שאולי יהיה יותר טוב להרוויח כסף אפילו אם אתם לא עובדים? מי אמר שאתם יכולים להרוויח כסף רק כאשר אתם עובדים? אולי שכירים אחרים שגם עברו שטיפת שכל?

אתם לא חושבים שהחיים שלכם היו הרבה יותר קלים אם היו משלמים לכם בזמן שאתם אוכלים, ישנים, ואפילו משחקים עם הילדים שלכם? למה שלא ישלמו לכם 24/7? ישלמו לכם בין אם תעבדו או לא. האם הפרחים שלכם מפסיקים לגדול אם אתם לא מטפלים בהם בכל רגע נתון? מדוע שחשבון הבנק שלכם גם לא ימשיך לגדול אפילו אם אתם לא עובדים כל הזמן?

למי אכפת כמה שעות אתם עובדים? יש מעט מאוד אנשים שבאמת אכפת להם כמה זמן אתם מבלים במשרד. רובנו בכלל לא נשים לב אם אתם עובדים שש שעות או שישים שעות בשבוע. אבל אם יש לכם איזשהו ערך נוסף שחשוב לנו, חלקנו נשמח לשלם לכם עבור זה. לא אכפת לנו מהזמן שלכם – אכפת לנו לשלם רק עבור הערך שאנחנו מקבלים. האם באמת אכפת לכם כמה זמן לקח לי לכתוב את הכתבה הזאת? האם הייתם משלמים לי כפול אם היה לוקח לי שש שעות לעומת רק שלוש שעות?

אנשים לא טיפשים לפעמים מתחילים במסלול הרגיל של הכנסה לטיפשים. אז אל תרגישו רע אם רק עכשיו אתם מבינים שדפקו אתכם. אנשים לא טיפשים מבינים בסופו של דבר שלהחליף זמן בכסף זה טיפשי מאוד ושחייבת להיות דרך טובה יותר. וברור שיש דרך טובה יותר. הסוד הוא לנתק את הערך שלכם מהזמן שלכם.

אנשים חכמים בונים מערכות שמיצרות הכנסה 24/7, במיוחד הכנסה פסיבית. זה יכול להיות הקמת עסק, אתר אינטרנט, להפוך למשקיעים, או לקבל תמלוגים מעבודות יצירה שונות. המערכת מספקת ערך מוסף עבור אנשים ובכך מייצרת הכנסה, וכשהכל זורם, המערכת תפעל כל הזמן בלי קשר לזמן שתשקיעו בה. מרגע זה ואילך, תוכלו להשקיע את רוב הזמן שלכם בהגדלת ההכנסות (על ידי שיפור המערכת שלכם או יצירת מערכות חדשות) במקום רק להמשיך לתחזק את ההכנסה שלכם.

האתר הזה הוא דוגמה למערכת כזאת. אני כותב כל כתבה רק פעם אחת (השקעת זמן קבועה), ואנשים יכולים למצוא תועלת וערך מוסף בכתבות שנה אחר שנה. שרת האינטרנט מספק את הערך, ומערכות אחרות (שאת רובן לא אני בניתי ואני אפילו לא מבין) גובות את ההכנסה ומפקידות אותה בצורה אוטומטית בחשבון הבנק. זאת לא הכנסה פסיבית מושלמת, אבל אני אוהב לכתוב והייתי עושה את זה בחינם בכל מקרה. אתם חושבים שעלה לי הרבה כסף להתחיל את העסק הזה?

ברור שצריך להשקיע זמן ומשאבים בתחילת הדרך כדי לתכנן וליישם את הדרך שלכם לייצור מקורות הכנסה. אבל אתם לא צריכים להמציא את הגלגל – אתם יכולים להשתמש במערכות קיימות כמו רשתות פרסום או תוכניות שותפים. אחרי השלב הראשוני לא תצטרכו לעבוד כל כך הרבה שעות כדי להרוויח את מחייתכם. לא יהיה נחמד לצאת עם בני הזוג שלכם לארוחת ערב, ולדעת שבזמן שאתם אוכלים, אתם מרוויחים כסף? אם תרצו להמשיך לעבוד שעות ארוכות כי אתם נהנים מזה, תמשיכו. ואם תרצו להתבטל בלי לעשות כלום, תוכלו לעשות זאת. כל עוד המערכת שבניתם ממשיכה לספק ערך מוסף עבור אחרים, אתם תמשיכו לקבל כסף בלי קשר אם אתם עובדים או לא.

חנות הספרים הקרובה אליכם מלאה בספרים שהם למעשה מערכות ליצירת הכנסה שאחרים כבר תכננו, בדקו, ותיקנו. אף אחד לא נולד עם ידע איך להתחיל עסק או לייצר מקורות הכנסה, אבל אתם יכולים ללמוד בקלות. וזה בכלל לא משנה כמה זמן יקח לכם למצוא שיטה שפועלת כי הזמן יחלוף בכל מקרה. ויכול מאוד להיות שמתישהו בעתיד תצמחו להיות הבעלים של מערכת ליצירת הכנסה פסיבית, בניגוד להמשיך לחיות חיים של שעבוד לעד. זה לא “הכל או כלום”. אפילו אם המערכת שלכם יוצרת רק כמה מאות שקלים בחודש, זה צעד משמעותי בדרך הנכונה.

ניסיון מוגבל

אתם אולי חושבים שצריך למצוא עבודה כדי לצבור ניסיון. אבל זה בדיוק כמו להגיד שצריך לשחק גולף כדי לצבור ניסיון במשחק גולף. אתם צוברים ניסיון מהחיים, בלי קשר אם יש לכם עבודה או לא. עבודה תיתן לכם ניסיון רק בתחום מאד ספציפי בו תעבדו, אבל אתם יכולים לצבור “ניסיון” מכל דבר שתעשו, כך שזה לא יתרון גדול במיוחד. שבו בבית ותתבטלו במשך כמה שנים ותוכלו להיות עושי מדיטציה מנוסים, או פילוסופים מנוסים, או אפילו פוליטיקאים מנוסים.

הבעיה של צבירת ניסיון מעבודה היא שבדרך כלל אתם פשוט תחזרו על אותו ניסיון מוגבל שוב ושוב. אתם תלמדו הרבה בהתחלה ואז תישארו במקום. ולכן בהכרח תפספסו חשיפה לניסיון אחר שיהיה הרבה יותר משמעותי ובעל ערך. ואם מגוון הכישורים המוגבלים שלכם יהפכו למיושנים, אז הניסיון שלכם לא יהיה שווה כלום. תשאלו את עצמכם מה יהיה שווה הניסיון שאתם צוברים עכשיו בעוד עשרים או שלושים שנה, האם העבודה שלכם בכלל תהייה קיימת?

תחשבו על זה. איזה ניסיון הייתם מעדיפים שיהיה לכם? הידע לעשות עבודה ספציפית ממש טוב – כזאת שתאפשר לכם להמיר את הזמן שלכם בכסף – או הידע להנות משפע כלכלי להמשך החיים שלכם מבלי להיות צריכים למצוא עבודה שוב? אני לא יודע מה איתכם, אבל אני מעדיף את האופציה השניה. זה נראה הרבה יותר שימושי בעולם האמיתי, אתם לא חושבים?

אילוף תמידי

למצוא עבודה זה כמו להרשם לתוכנית אילוף בני אדם. תלמדו איך להיות חיות מחמד טובות.

תסתכלו מסביבכם. באמת תסתכלו. מה אתם רואים? האם זאת סביבה של אנשים חופשיים? או שאתם נמצאים בכלוב לחיות לא מודעות? התאהבתם בצבע בג’?

איך מתקדמת התוכנית צייתנות שלכם? המאסטר שלכם נתן לכם צ’ופר על התנהגות טובה? אתם עוברים סדנת חינוך כשאתם לא ממלאים אחר הוראות המאסטר שלכם?

האם נשאר בכם ניצוץ של חופש? או שהמצב שלכם הפך אתכם לחיות מחמד לכל החיים?

בני אדם לא נועדו לגדול בכלובים. מסכנים…

יותר מדי פיות להאכיל

שכירים משלמים את המיסים הכי גבוהים. בישראל אתם יכולים לצפות שבערך חצי מהמשכורת שלכם ילך לתשלום מיסים. מערכת המיסים מתוכננת להסתיר את הסכום האמיתי אותו אתם משלמים כמיסים, כי חלק מהמיסים משולמים על ידי המעביד שלכם וחלק יורדים מתלוש המשכורת שלכם. אבל אתם יכולים להיות בטוחים שמנקודת המבט של המעסיק שלכם, כל המיסים האלה כלולים בעלות השכר שלכם, כמו גם כל הטבה אחרת כמו ביטוח בריאות, פיצויים, וכו’. אפילו השכירות לשטח שאתם תופסים במשרד כלולה בעלות השכר שלכם, ולכן אתם חייבים לייצר יותר ערך מוסף כדי לכסות את העלויות. יכול להיות שסביבת העבודה מאד תומכת בכם, אבל תזכרו שאתם אלה שמשלמים על זה.

בנוסף, חלק גדול מההכנסות שאתם מייצרים הולך לבעלים והמשקיעים. זה הרבה פיות להאכיל.

לא קשה להבין למה שכירים משלמים הכי הרבה מיסים ביחס להכנסה שלהם. אחרי הכל, למי יש יותר שליטה על מערכת המיסים? בעלי עסקים ומשקיעים או עובדים שכירים?

המשכורת שאתם מקבלים היא רק חלק קטן מהערך שאתם מייצרים. המשכורת האמיתית שהייתם צריכים לקבל יכולה להיות יותר מפי שלוש ממה שמשלמים לכם בפועל כשכירים, אבל את רוב הכסף הזה לעולם לא תראו. הכסף הזה הולך ישירות לכיסם של אנשים אחרים.

איזה נדיבים אתם!

הסיכון גדול מדי

הרבה שכירים מאמינים שעבודה היא צורת ההכנסה הבטוחה ביותר כדי להרוויח את מחייתם.

התניה חברתית היא מדהימה. היא כל כך טובה שהיא יכולה לגרום לאנשים להאמין להיפך הגמור מהאמת.

האם להיות בעמדה בה מישהו יכול להפסיק לכם את מקור ההכנסה על ידי שתי מילים (“את/ה מפוטר/ת”) נשמע כמו מצב בטוח ויציב עבורכם? האם מקור הכנסה בודד באמת נשמע יותר בטוח ויציב מאשר עשר מקורות הכנסה?

הרעיון שעבודה היא מקור הכנסה בטוח הוא פשוט טיפשי. לא יהיה לכם בטחון אם לא תהיו בשליטה, ולשכירים יש הכי פחות שליטה מכולם. אם אתם שכירים, התואר האמיתי שלכם צריך להיות “מהמרים מקצועיים”.

אדון רשע ועקשן

כשאתם נתקלים באידיוט בעולם היזמות, אתם יכולים להסתובב וללכת לכיוון השני. כשאתם נתקלים באידיוט בעולם התאגידים, אתם צריכים להסתובב ולהגיד “מצטער, בוס”.

ידעתם שהמילה “בוס” (boss) מגיעה מהמילה ההולנדית bass, שפירושה ההיסטורי הוא “מאסטר”. משמעות אחרת של המילה בוס היא “פרה” או “שור”. ובמשחקי וידאו רבים, הבוס הוא היצור הרשע שצריך להרוג בסוף כל שלב.

אז אם הבוס שלכם באמת אדון פרה/שור רשע, למה זה הופך אתכם? לעגל בעדר.

להתחנן לכסף

האם אתם צריכים לשבת ישר ולהתחנן לכסף מהאדון שלכם כשאתם רוצים להגדיל את ההכנסה שלכם? זה מרגיש טוב לקבל צ’ופרים מדי פעם?

או שאתם חופשים להחליט כמה כסף תקבלו מבלי לבקש אישור מאף אחד חוץ מעצמכם?

כשיש לכם עסק ולקוח אחד אומר לכם “לא”, אתם יכולים פשוט להגיד “הבא בתור”.

חיי חברה טבעיים

הרבה אנשים מתייחסים למשרות שלהם כמפלט החברתי שלהם. הם מבלים במחיצת אותם האנשים שעובדים באותו תחום. יחסי גילוי עריות כאלה נוטים למבוי סתום. יום מרגש יכלול שיחות עמוקות על כך שהחברה עברה להשתמש בכוכביות במקום ראשי חץ כבולטים ברשימות, העיכוב בהשקת מערכת ההפעלה החדשה של מיקרוסופט, והמשלוח הלא צפוי של עטים ממותגים. תחשבו איך זה היה לצאת החוצה ולדבר עם אנשים זרים. אאווו… מפחיד! עדיף להישאר במשרד איפה שבטוח.

ואם אחד מהעבדים הנוספים שאתכם ימכר לאדון אחר, האם תאבדו חבר? אם אתם עובדים בסביבה מלאה בגברים, האם זה אומר שלעולם לא תוכלו לדבר עם אישה שאינה מזכירה? למה שלא תחליטו בעצמכם עם מי להיפגש במקום לתת לאדון שלכם להחליט עבורכם? תאמינו או לא, יש מקומות ציבוריים אליהם אנשים חופשיים יכולים להגיע כדי לעבוד במחיצת אנשים אחרים. רק תיזהרו מהמובטלים – הם חבורה משוגעת!

אבדן החופש

אילוף בני אדם להיות שכירים מצריך הרבה מאמצים. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לשבור את הרצון העצמאי של האדם. דרך טובה לעשות זאת היא לתת מדריך-נהלים כבד מלא בחוקים ותקנות שטותיות. זה מוביל את העובד החדש להיות יותר צייתן מחשש שיענישו אותו כל רגע בגלל משהו לא מובן. ולכן, העובד בדרך כלל יבין שהכי בטוח זה להישמע לאדון בלי לשאול שאלות. תוסיפו קצת פוליטיקה של המשרד למדדים טובים וקיבלתם עבד טרי.

כחלק מהאילוף, מלמדים את העובדים איך להתלבש, לדבר, לזוז, וכו’. אי אפשר שיהיו עובדים שיחשבו עבור עצמם, נכון? זה יהרוס הכל.

אלוהים ישמור אם תשימו עציץ על השולחן שלכם אם זה בניגוד לנהלי החברה. אוי לא, זה סוף העולם! לשרון יש צמח על השולחן! תקראו לאבטחה! ותשלחו את שרון שוב לאילוף.

ברור שבני אדם חובשים חושבים שתקנות ונהלים כאלה הם טיפשים. החוקים והתקנות היחידים שהם צריכים הם: “תהיו חכמים, תהיו נחמדים, עשו את מה שאתם אוהבים, ותהנו”.

להפוך לפחדנים

שמתם לב שלשכירים יש יכולת אינסופית להתלונן על בעיות בעבודה שלהם? אבל הם לא באמת רוצים פתרונות – הם רק רוצים לפרוק ולמצוא תירוצים למה תמיד מישהו אחר אשם. כאילו שעבודה של השכירים מנקזת את כל הרצון החופשי מאנשים והופכת אותם לפחדנים שלא עומדים על שלהם. אם אתם לא יכולים לקרוא למנהל שלכם אידיוט מדי פעם מבלי לחשוש מפיטורים, אתם כבר לא אנשים חופשיים. הפכתם לרכוש של האדון שלכם.

כשאתם עובדים בסביבת פחדנים כל היום, אתם לא חושבים שזה ידביק אתכם? ברור שכן. זה רק עניין של זמן לפני שתקריבו את את הדברים הכי אצילים באנושיות שלכם בגלל פחד. קודם את אומץ הלב… אחרי זה את הכנות… ואז את הכבוד והשלמות… ולבסוף את הרצון החופשי. מכרתם את האנושיות שלכם בעבור אשליה. ועכשיו הפחד הכי גדול שלכם הוא לגלות את האמת על מה שהפכתם להיות.

וזה לא משנה כמה סבלתם בעבר. אף פעם לא מאוחר מדי לצבור אומץ. אף פעם!

עדיין רוצים עבודה?

אם אתם עובדים מאולפים שמתנהגים טוב, רוב הסיכויים שהתגובה שלכם לכתבה תהיה מגננתית. זה הכל חלק מהאילוף. אבל תזכרו שאם זה לא היה נכון אז לא היתה לכם שום תגובה רגשית. זאת רק תזכורת למשהו שאתם כבר יודעים. אתם יכולים להתכחש לכלוב שלכם אבל הוא עדיין יהיה שם. יכול להיות שכל התהליך קרה בהדרגה מבלי ששמתם לב עד עכשיו… כמו לובסטר שנהנה מאמבטיה חמה.

ואם זה גורם לכם לכעוס, זה צעד בכיוון הנכון. כעס הוא רמת מודעות גבוהה יותר מאשר אדישות, אז זה הרבה יותר טוב מאשר להיות רדומים כל הזמן. כל רגש – אפילו בלבול – הוא יותר טוב מאדישות. אם תעבדו על הרגשות שלכם במקום להביע אותם, תקבלו אומץ במהרה. וכשזה יקרה, יהיה לכם את כוח הרצון לעשות משהו בנוגע למצב שלכם ותתחילו לחיות כמו האנשים החזקים שהייתם אמורים להיות, במקום להיות חיות מחמד מבויתות כפי שאילפו אתכם.

חסר-עבודה ושמח

מה האלטרנטיבה למציאת עבודה? האלטרנטיבה היא להיות חסר-עבודה ושמח כל החיים, וליצר הכנסה באמצעים אחרים. תבינו שאתם מרוויחים הכנסה כשאתם מספקים ערך מוסף – לא זמן – ואז תמצאו דרך לספק את הערך המוסף הטוב ביותר שלכם לאחרים, ולגבות מחיר סביר והוגן עבור זה. אחת הדרכים הכי זמינות וקלות היא להתחיל עסק משלכם. תמצאו דרך לעשות את אותה עבודה שהייתם עושים כשכירים רק בתור עצמאים, ותעשו את העבודה בעבור אלה שיקבלו הכי הרבה תועלת מהעבודה שלכם. זה לוקח קצת זמן להתחיל את התהליך, אבל החופש שלכם שווה את ההשקעה הראשונית של זמן ומשאבים. ואז אתם תוכלו לבחור את הצ’ופר שלכם לשם שינוי.

וכמובן שאת כל מה שתלמדו לאורך הדרך, תוכלו לשתף עם אחרים ובכך ליצור אפילו עוד ערך מוסף. אז תוכלו להרוויח כסף גם מהטעויות שלכם.

אחד הפחדים הכי גדולים שתהיו צריכים להתמודד איתם הוא החשש שאין לכם שום ערך מוסף לספק לאחרים. אולי להיות שכירים ולקבל תשלום לפי שעה זה הכי טוב שאתם יכולים. אולי אתם פשוט לא שווים כל כך. קו המחשבה הזה כולו הוא חלק מהאילוף שעברתם. זה שטויות במיץ עגבניות. ברגע שתתגברו על שטיפת המוח שעברתם תבינו במהרה שיש לכם את היכולת לספק המון ערך מוסף לאחרים ושאנשים יהיו שמחים לשלם לכם עבור התועלת שתניבו להם. יש רק דבר אחד שמונע ממכם לראות את האמת הזאת – פחד.

כל מה שאתם באמת צריכים זה אומץ להיות עצמכם. הערך האמיתי שלכם טמוע במי שאתם, ולא במה שאתם עושים. הדבר היחיד שאתם צריכים לעשות זה לבטא את עצמכם, את ה”אני האמיתי שלכם” כלפי חוץ לעולם. סיפרו לכם כל מני שקרים מדוע אתם לא יכולים לעשות את זה. אבל לעולם לא תהיו שמחים באמת ותגשימו את עצמכם אם לא תמצאו את האומץ לעשות את זה בכל מקרה.

בפעם הבאה שמישהו אומר לכם “תמצאו עבודה”, אני מציע שתענו “לא, בבקשה לא את זה! כל דבר חוץ מזה!”

אתם כבר יודעים עמוק בפנים שאתם לא באמת רוצים למצוא עבודה. אז אל תתנו לאף אחד להגיד לכם אחרת. תלמדו לבטוח באינטואיציה שלכם, אפילו אם כל העולם אומר שאתם טועים וטיפשים אם תעשו זאת. בעוד שנים תסתכלו אחורה ותבינו שזאת הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתם אי פעם.

מחשבות אחרונות

אני לא אמליץ לכל אחד לפתוח עסק אינטרנטי או ערוצי הכנסה פסיבים, אבל בעבור הרבה מאוד אנשים אלה הדרכים הטובות ביותר ליצירת מקורות הכנסה ללא עבודה. זה בהחלט פועל מצוין עבורי.

No Comments
פסנתרנות

פרשנות קלידים – מהמאה ה 14 למאה ה 19

Keyboard Interpretation From the 14th to the 19th Century: An Introduction

Howard Ferguson

העבודה הסטנדרטית מעוררת ההשראה הזו מהווה היכרות עם האינטרפטציות של מוזיקה מבוססת קלידים מהמאה ה-14 עד המאה ה-19. דוקטור פרגוסון מספק אינפורמציה על הכלי נגינה עצמם, ודן בנושא הנרחב, המרתק, והמשתנה-תמידית הנח מתחת לכותרת המרשימה הזו; סגנונות וסוגי מוזיקה, מקצב, ניסוח והבעה, איצבוע, מוסכמות קצבית, ה״טונים״ או המודה, קישוטים, בעיות של פסנתרנים, ובעיות של עורכים.

הספר גם מהווה חוות דעת קומפקטית ומקיפה הנוגעת בכל ענייני ההופעה והאימון המוזיקלי. למרות שהחומר מוצג תוך כדי מחשבה על הפסנתרן המופיע כקורא, הספר הזה עוסק ישירות בclavichord והספרות המקצועית בנושא. ההצעות בספר הנוגעות באמן המופיע מגיעות עד התקופה הרומנטית, אבל מתמקדות בעיקר במוזיקה מלפני 1800.

ישנם פרקים הנוגעים ישירות בכל הדאגות של הקלידן כולל קצב, הבעה, איצבוע, מוסכמות קצביות, קישוטים, פדלים, בעיות הנוגעות ישירות לפסנתר, ומגבלות התחום. החלקים המועילים ביותר הם אלו העוסקים בקווים מנחים לספרות על אינטרפטציות לקלידים ומוזיקה במהדורות מודרניות. למרות שלקרוא את הספר זו הדרך הטובה ביותר לצבור מידע, החלק הנוגע בקישוטים מוזיקלים מאורגן בצורה מספיק יעילה בכדי להשתמש בו כסימוכין ליד הקלידים.

בזכות העיבוי הזהיר של חומר חשוב ביותר הנאסף בספר הקצר הזה, הוא מהווה אבן-פינה באוסף הספרים על הופעה של נגן הקלידים המיודע. הספר מציג את המידע בצורה ברורה, מפורטת, וישימה, כמדריך מקצועי לאותניות בהופעה, דבר שכל נגן קלידים ימצא כחיוני ביותר.

״אני לא יכול לדמיין אף תלמיד רציני של קלידים שלא ירצה להחזיק וללמוד את הספר הנפלא הזה. זה לא לוקח יותר מדי זמן להבין שהתווים על הדף הם בדיוק כמו המתאר של יצירה מוזיקלית. יש הרבה מאוד חומר על כל יצירה שלא סומן כראוי. דרוש לנו הבנה של מה שלא נאמר בסימוני התווים בכדי ליצוק חיים לתוך יצירה מוזיקלית.״ – קרייג מאטסון

No Comments
פסנתרנות

מתאמנים לשלמות: זכרון והופעת פסנתר

Practicing Perfection: Memory and Piano Performance

Roger Chaffin, Gabriela Imreh, Mary Crawford

קיבולת הזכרון של מוזיקאים מפורסמים נראית כמעט על-אנושית. האם כאלו הישגים יוצאים מהכלל יכולים להיות מקושרים לאותם עקרונות העומדים מאחורי יכולות זכרון רגילות ויומיומיות? זהו הסיפור איך הפסנתרנית התכוננה ללימוד, שינון וצחצוח הקטע האחרון בקונצ׳רטו האיטלקי של באך, מנקודת מבטה של הפסנתרנית (מחברת מספר 2) ושל הפסיכולוג הקוגניטיבי (מחבר מספר 1) המתבוננים באימון. הקוֹנְטְרָפּוּנְקְט בין שתי הפרספקטיביות המשקפות מבט מבפנים ומבחוץ מסוכם על ידי התצפית של פסיכולוגית חברתית (מחברת מספר 3) הבוחנת כיצד שתי נקודות המבט האלו הוסדרו ביניהן.

נכתב עבור פסיכולוגים כמו גם מוזיקאים, הספר ״מתאמנים לשלמות: זכרון והופעת פסנתר״ של רוג׳ר צ׳פין, גבריאלה אימרה ומרי קרופורד, (Psychology Press, 2002), מספק את התיאור המפורט הראשון איך פסנתרנית מנוסה מארגנת את האימון שלה, מזהה את השלבים השונים של תהליך הלמידה, מאפיינת אימון של מקצוענים, ומספקת אסטרטגיות לאימון. הליבה של הספר, בכל מקרה, מתמקדת בשינון. ניתוח של הדרכים שפסנתרנים מפורסמים מהעבר תיארו כמסייעות לשינון חושף בלבול ואי-הסכמה ניכרים. המחברים מצביעים על איך עקרונות של זכרון שפותחו על ידי פסיכולוגים קוגניטיביים מיושמות על הופעה מוזיקלית וחושפים את הקשר הקרוב בין זכרון ואינטרפטציה.

״מכל שיתופי הפעולה הבין-תחומיים שנראו לאחרונה בין פסיכולוגים לאמנים מופיעים, בודאי שהפורה ביותר מביניהם…. הוא זה של פסנתרנית הקונצרטים האמריקאית-רומנייה גבריאלה אימרה עם הפסיכולוג הקוגניטיבי רוג׳ר צ׳פין ואשתו הפסיכולוגית החברתית מרי קרופורד. הייתי מרחיק לכת ואומר שהדו״ח על המחקר שלהם צריך להיות חומר קריאה חובה עבור כל פסנתרן, תלמיד ומורה של פסנתר במדינה.״ – מגזין הפסנתר

ומה איתך?

כמה חודשים של אימונים אתה מצפה שתצטרך להשקיע לפני שתוכל בבטחון מלא להופיע עם יצירה חדשה, ברמה של החלק השלישי בקונצ׳רטו האיטלקי של באך?

No Comments
פסנתרנות

הפסנתרנים הגדולים – ממוצרט עד היום

The Great Pianists: From Mozart to the Present

Harold C. Schonberg

מהלגטו הנפלא של מוצרט ש״זרם כמו שמן״ לגל הסוחף בפתאומיות של בטהובן, מהמגע ״המחודד כמו עיפרון״ של קלרה שומן לנגינה החושנית והגועשת של רובינשטיין, הפסנתרנים הגדולים מפיחים חיים באישיות, בשיטות, ובייחוד הטכני, המבריק, מעוצב ולעיתים אקסצנטרי, של הפסנתרנים הגדולים בהיסטוריה.

הרולד שונברג, המחבר והמבקר זוכה פרס הפוליצר, מציג תיאור ססגוני ועשיר של ההופעות, הסגנונות ולעיתים אף חייהם הפרטים והמאפיינים המוזרים של אמנים, כגון התחרות האינטנסיבית של מוצרט עם קלמנטי, ההשפעה הממגנטת של ליסט על נשים (כאשר הוא ניגן, נשים השליכו את תכשיטיהן על הבמה), וכסיסת הצפורנים העיקשת של גוטצ׳ולק, שהותירה את הקלידים מכוסים בדם.

הספר כולל פרופיל של הורוביץ וואן-קליבורן, בין השאר, ופרקים המפרטים את הנגינה והקריירה של פסנתרנים מודרנים כמו דה-לארוקה, אשכנזי, גילאלס, גולד, ברנדל, בולט, גוטיירז, ווואטס, ׳הפסנתרנים הגדולים׳ מציג מבט מקיף ומרתק על הנגנים האגדתיים בעבר ובהווה.

No Comments
פסנתרנות

א עד ת לפסנתרן

A Pianist's A–Z: A piano lover's reader

Alfred Brendel

אגדת הפסנתר רב-הכשרונות אלפרד ברנדל לא נח על זרי הזפנה מאז פרישתו.

אלפרד נולד ב1931 בוויסנברג, וכיום מתגורר בלונדון. למרות שהוא נפרד לשלום מבמת הקונצרטים לאחר ששה עשורים של הופעות, הוא ממשיך ללמד כיתות-מאסטר וקריאה. הוא גם המחבר של מספר ספרים, כולל ׳אלפרד ברנדל על מוזיקה׳ (הוצאת ספרי רובסון), ׳הינומת המסדר׳ וספר שירה – ׳אצבע אחת יותר מדי׳ (הוצאת פאבר). ברנדל ידוע כמי שמטיף רבות על חשיבות הרחבת הרפרטואר של פסנתרנים, לימוד המוזיקה הקוראלית והאינסטרומנטלית של מלחינים, לא רק המוזיקה שלהם לפסנתר, ואף טוען שפסנתרן שמפיץ את בשורת המוזיקה החדשה זכאי לשבחים מהמעלה הגבוהה ביותר.

״הספר הזה מזקק את כל מה, שבגילי התקדם, אני יכול לומר על מוזיקה, מוזיקאים, וכל מיני נושאים הנוגעים למקצוע הפסנתרנות שלי״, כך אומר ברנדל על הספר החדש שלו.

No Comments
פסנתרנות

פסנתרנות מאת איקו אונישי

Pianism

Aiko Onishi

הפסנתרנית והמחנכת הנכבדת אייקו אונישי מסכמת את הידע הנרחב שלה לגבי הפסנתר ויצירת מוזיקה בספר ״פיאניזם״.

איזה מקור אחר מתאר את המחוות הפיזיות השונות הנדרשות בכדי להפיק כל כך הרבה סוגים שונים של סאונד? – לא רק טונים של שירה, אבל גם, לדוגמה, טונים הרמוניים, טונים נטולי-צבע, טונים אקורדים עשירים, וטונים שנשמעים כמו פעמונים.

בעזרת מטאפורות ודימויים עשירי-דמיון, גברת אונישי מציעה איך לנתח פרטיטורה בכדי לתקשר מבע מוזיקלי אקספרסיבי. היא מספקת לנו הצעות מעשיות ללמוד רפרטואר, שינון, והכנה להופעה. אפילו רק ההבחנות וההצעות שלה בנוגע לפדלים הופכות את הספר הזה לקריאת חובה.

״לדעתי האישית, ׳פיאניזם׳ של אייקו אונישי מהווה ציון-דרך בספרות המקצועית לנגינה בפסנתר. מדובר במקור יקר-ערך למורים ולתלמידים החל משנות הלימוד המוקדמות ועד לרמת הפסנתרן האמן.״ – פרופסור נליטה טרו, ראש החוג לפסנתר בבית ספר למוזיקה איסטמן

No Comments
פסנתרנות

אימוני נגינה על פסנתר למבוגרים

אימון נגינה בפסנתר למבוגרים

אני זוכר שאחת התלמידות אמרה לי:

אהה, אני יודעת מה אתה עושה בשיעורים. אתה נותן לי להתאמן על כל התרגילים שאתה יודע שאני לא אתאמן עליהם בבית“. אכן קיויתי שהיא תחזור על התרגילים בבית…

אני מקדיש חלק נכבד מזמן השיעור להסביר לתלמידים בכל הגילאים איך להתאמן בנגינה על הפסנתר (ובכלל על כלי נגינה). לדעתי זה מאד חשוב.

חלק ממורי הנגינה לא מסבירים לתלמידים איך כדאי להם להתאמן. הם מניחים שתלמידים מבוגרים ידעו איך להתאמן. לא ברור לי למה הם חושבים כך, אולי בגלל שהם היו מאד צעירים וכישרוניים כשהם למדו לנגן הם לא מבינים שמעט מאד תלמידים מבוגרים יודעים איך להתאמן. חלק מהמורים אפילו לא יודעים איך הם עצמם לומדים, הם פשוט עושים את זה בצורה אוטומטית.

גיל לא משחק תפקיד בטכניקות אימונים. שיטות האימון נקבעות לפי הצרכים של היצירה אותה מנגנים והכשרונות או המגבלות של התלמיד. אני לא מכיר שיטות אימון מיוחדות למבוגרים.

לא מומלץ למצוא טכניקת אימון מועדפת ולהתאמן רק על הטכניקה הזאת. חייבים לגוון כדי לשמור על מעורבות מנטלית. אימון נגינה לא צריך להיות משעמם.

עבור תלמידים מנוסים, עצות האימון המועילות ביותר הן אלה שהם שכחו כבר או שלא חשבו עליהן בהקשר הנוכחי. צריך המון הבנה ומודעות עצמית כדי לדעת איך להתאמן בכל זמן נתון. לפעמים הרבה יותר קל לי להגיד לתלמידים איך הם צריכים להתאמן מאשר להגיד לעצמי איך להתאמן.

מידע על טכניקות אימונים זמין בשפע גם בספרים וגם באינטרנט. וחלק מהטכניקות סותרות אחת את השניה. אך זה רק מחזק את הצורך “לדעת את עצמך”, אפילו בכלי הנגינה שבחרת.

טכניקת אימון חביבה עלי שבדרך כלל אינה מוזכרת במקומות אחרים היא להתאמן בנגינת התוים הבודדים של המלודיה והבס ביחד (ולדלג על כל התוים הפנימיים). בדרך כלל הכי יעיל לעשות זאת בעזרת אצבע אחת בכל יד (לדעתי הכי טוב עם האגודל והאצבעות הרביעית והחמישית). זה כמו לנגן את החלק של הכינור והצ’לו בסימפוניה. בפוגות, הטכניקה הזאת פועלת מצוין בכל שילוב של שני קולות. הטכניקה ממקדת את המחשבה על השוני הקיים ביצירות ומזכירה לגוף שהצורה בה הידיים זזות חשובה לא פחות מהצורה בה האצבעות זזות.

טכניקת האימון צריכה להיות מאד יעילה בשיפור היצירה.

  • חשוב להתאמן כל יום.

  • חשוב להיות קשוב לחלוטין ולספור.

  • חשוב לוודא שהאיצבוע נכון ועקבי.

  • אל תחזרו על טעויות. אם עשיתם טעות, תבדקו מה היתה הבעיה בכדי להבין את הטעות ולתקן אותה לפני שהיא מושרשת.

No Comments
פסנתרנות

תווי פסנתר: עולם הפסנתרן

Piano Notes: The World of the Pianist

Charles Rosen

צ׳ארלס רוזן הוא אחד הפסנתרנים המוכשרים בעולם – ואחד הפרשנים המוזיקליים המבריקים ביותר. הוא ידוע כפסנתרן המופיע בעיקר עם יצירות של באך, בטהובן, סטרווינסקי, ואליוט קארטר, כמו כן הוא כתב ביקורות שזכו לשבחים רבים עבור תלמידים מתקדמים ומקצוענים.

בספרו ׳תווי פסנתר׳ (Free Press, 2002) הוא כותב עבור קהל רחב יותר על חבר וותיק – הפסנתר עצמו. בהתבססו על חוכמת חיים ועל הידע שצבר אודות פסנתרנים רבים גדולים מהעבר, רוזן מראה לנו למה הכלי נגינה דורש שילוב חמור של מיומנות פיזית ומנטלית. הקוראים יאספו הרבה תובנות לא-ידועות – מכיצד פסנתרנים מגוונים את היציבה שלהם, לאיך חיתוכים ומיקומי המקרופונים יכולים להרוס הקלטות, ועד לכיצד ההיסטוריה של ההלחנה נשלטה על ידי הפסנתר במשך שתי מאות. וכמובן הוא שופע סיפורים על הרבה מאוד מוזיקאים גדולים.

רוזן חושף את הדרך האהובה על נדיה בולאנגר איך להימנע מלהעביר ביקורת על הופעות של חבריה (״אתה יודע מה אני חושבת,״ נאמר ברצינות וכנות), למה ההקלטות של גלן גולד סובלות מנגיעות של “double-strike”, ואיך אפילו ולדימיר הורוביץ הוקסם מהאפשרות לחתוך מספר הופעות לתוך הקלטה אחת.

ההסברים של רוזן לגבי ההנאות הפיזיות, הדרישות והאי-שביעות רצון מהפסנתר, יענגו ויחכימו כל אחד שאי-פעם התיישב ליד קלידים, כמו כן כל אחד שאוהב להאזין לכלי. בסופו של דבר, הוא מסיים בתו מהורהר.

המוזיקה המערבית נבנתה סביב הפסנתר מהעידן הקלאסי ועד לאחרונה, ובמשך תקופה ארוכה הפסנתר היה מצרך חובה בכל בית משכבת הביניים ומעלה. יצירת מוזיקה היה חלק מהותי במרקם החיים החברתי. אבל הימים האלו נגמרו. פחות ופחות אנשים לומדים לנגן על הכלי כיום. העלייה של מוזיקה מוקלטת הפכה את סגנונות הנגינה ליותר הומוגניים והפחיתה משמעותית את תדירות ההליכה לקונצרטים. מוזיקה ללא ספק תשרוד, אבל האם החוויה הפיזית לחלוטין של נגינה בפסנתר תשוב להיות כשהייתה?

No Comments
פסנתרנות

טרנספוזיציה לשיפור התיאוריה ואימון האוזן

מעגל טרנספוזיציה

רוצים שיעור פרקטי בתיאוריה? נסו טרנספוזיציה.

הדבר הנפלא בטרנספוזיציה הוא שניתן ליישם אותה בכל רמת נגינה שבה אתם נמצאים. אם אתם לומדים מזורקה של שופן, קחו חלק ונסו לנגן אותו בכל הסולמות. אם אתם עדיין ביצירות קלות יותר – תעשו את אותו דבר. מעבר לכך שתלמדו יותר על היצירות עליהן אתם עובדים, תקבלו גם הבנה מעמיקה יותר על הדרך שבה האלמנטים השונים של היצירה מיושמים בכל הסולמות – ידע שמאד יעזור בעתיד.

חשוב שתכירו את היצירה טוב ותדעו איך היא נשמעת לפני שאתם מנגנים אותה בסולמות שונים. בנוסף חשוב מאד שתכירו את ההרמוניה של היצירה. אם אתם לא מבינים את ההרמוניה של היצירה כדי שתבקשו עזרה עם זה. אם כבר יש לכם את הידע הזה לפני שמתחילים את הטרנספוזיציות, תקבלו שיעור יוצא מן הכלל בתיאוריה מיושמת בנוסף לאימון השמיעה.

הרבה פעמים התועלת שבניגון חלק מיצירה בכל הסולמות הרבה יותר גדולה מאשר שעות של למידה מספרים.

איזה סולמות הכי קל לכם לנגן בהם? איזה סולמות הכי קשים?

עזרים לטרנספוזיציה מהירה

No Comments
פסנתרנות

חיזוק האצבעות לנגינה טובה יותר

אימון נגינה לחיזוק האצבעות

יש לי תלמיד שאני עובד איתו כבר תקופה על חיזוק אצבעותיו. חשבתי שתרגילי האנון יוכלו לעזור, אבל אני רואה שהוא מאוד מתוח – כתפיים, מרפקים, מפרקי כף היד, והכל! וזה דבר שממש מתערב בהתקדמות שלו. האם יש לכם איזו המלצה מה לעשות?

זה כזה אתגר גדול ללמד תלמידים לנגן עם אצבעות חזקות אבל להישאר רפויים ונטולי-מתח! כמובן, בגיל צעיר הם לא יכולים להבין את כל הפרטים המרכיבים את הטכניקה הנכונה, אבל אם אנחנו המורים עומדים על המשמר בנושא הזה, אנחנו נוכל להכין אותם להצלחה ארוכת-טווח בכך שנחדיר להם את הטכניקה הנכונה ואת ההבנה של עקרונותיה. וזה לעניות דעתי המפתח הראשון – הם חייבים להבין את העקרונות מאחורי מה שאנחנו אומרים להם לעשות בכדי שיוכלו לתקן את עצמם בעת הצורך. אז הנה שלושה עקרונות שאני מנסה לשלב לתוך הלימוד שלי (ברור שמדובר כאן בפישוט של העקרונות, אבל הם יעילים בכל מקרה!):

כוח המשיכה

משקל נופל לנקודה הנמוכה ביותר. זה העקרון שקובע את גובה הכסא, את התנוחה של הזרועות, מפרקי כף היד והאצבעות, ואת שחרור משקל הזרוע. לרוב יש לי תלמיד שמפיל את זרועו לתוך היד שלי, ואז אני מחזיק אותו עד שהם מתחילים לשחרר לגמרי את המשקל שלהם ולגרום לזה להרגיש ״מת״. אז אני שואל אותם איפה הם רוצים שיהיה היעד הסופי של המשקל כאשר הם מנגנים בפסנתר. על קלידי הפסנתר, כמובן! לכן, מכיוון שהאצבעות הן החלק בגוף שמגיע במגע ישיר עם הקלידים, זה צריך להיות מרכז כוח הכבידה לכל הזרוע. וזו הסיבה שלתלמידים אסור לנגן עם מפרקי כף היד נחים על קצה הפסנתר, או עם הכסא נמוך מדי, או כאשר המרפקים שלהם צונחים, וכדומה.

חוזק

לרוב בשיעור הראשון עם תלמידים חדשים אני שואל אותם אם הם יודעים מהו סוג המבנה החזק ביותר. לאחר כמה דקות של מחשבה וניחושים, אני שולף את התמונה של קשת השער למערב בסנט לואיס. אנחנו דנים בקצרה בדרך שבה הקשת נבנתה ומה עושה אותה כל כך חזקה. אז אני מדגים צורה טובה להחזיק את האצבע על הקלידים בכדי להעביר את היישום לנגינה על פסנתר. תלמידים מתחילים לרוב נתקלים בקושי להחזיק את האצבע בצורה זו אפילו אם הם מבינים את זה, אז אנחנו עושים Finger O’s כדי לבנות את השרירים הללו! (אנחנו בעצם לוחצים כל אצבע אל מול האגודל בכדי ליצור צורת ״O״. בשביל הכיף, אני בדרך כלל מנסה בזריזות להפריד את האצבעות שלהם כדי לבחון כמה הן באמת חזקות. :-))

הובלה

בסופו של דבר, כל הגוף עובד ביחד כדי להוביל את האנרגיה ליצור צליל – בתקווה שיהיה צליל מוסיקלי יפהפה! אתם רוצים שהזרימה של האנרגיה הזו תהיה גמישה ולא תוגבל בשום דרך שהיא. זה קובע היכן התלמידים יושבים על הכיסא, איך הם משתמשים בכתפיים שלהם, איך מערכת היחסים בין האצבעות ומפרק כף היד, ועוד הרבה דברים. עבור מיקום הכיסא, אנחנו עובדים על איך לסובב את הירך על צירה במקום להישען כך שהגוף נשאר מיושר בזמן שהתלמיד נע גבוה יותר ונמוך יותר. בשביל הכתפיים, אנחנו שואפים לשאירן רגועות ולהצניח את המשקל למטה, במקום להרים אותו למעלה וליצור מתח. בשביל המערכת יחסים בין המפרק לאצבע, אחנו מאמנים את האצבעות להרחיב ולכווץ כדי לאפשר תנועות לרוחב במקום פיתולים. וכהנה וכהנה.

לדעתי זה חסר טעם לנדנד לגבי החיצוניות (מפרקים נפולים, כתפיים מורמות, פרקי אצבעות מכווצים, אגודלים שטוחים, וכו׳) מבלי להסביר את ההיגיון מאחורי זה לתלמידים. כאשר הם מבינים את עקרונות היסוד ומתחילים לחוות את האפקט של יישומם בשעת הנגינה, הם מוצאים את המוטיבציה לשלב את העקרונות הללו לתוך האימון שלהם. כל המשחקים והתרגילים הטכניים שבעולם (לדוגמא תרגילי האנון) או רפרטואר ספציפי לא יוכלו לחזק את האצבעות ולהפחית את המתח אם המורה והתלמיד לא עובדים במכוון להשגת המטרות הללו. לעומת זאת, כאשר המורה והתלמיד מציבים מטרות ברורות לפניהם, כל תרגיל או יצירה מהרפרטואר יכולים לשרת אותם בהשגת היעד הנחשק.

במילים אחרות, לנגן את תרגילי האנון לא מבטיח אצבעות חזקות יותר, אבל אתם יכולים להשתמש בתרגילים הללו של האנון כאמצעי לחזק את האצבעות שלכם אם תיגשו אליהם עם ההבנה והיישום הנכונים של עקרונות הנגינה על פסנתר. אלו הן המחשבות שלי בכל מקרה, אך אני אשמח לשמוע מחשבות ותובנות של אחרים על הנושא הזה! הרגישו חופשי להוסיף את ההערות שלכם למטה.

No Comments
פסנתרנות

המוזיקה היא עולם והוא לא שטוח בכלל

המוזיקה היא עולם לא שטוח

מוזיקה היא מדע

היא מדוייקת, תחומה בגבולותיה; היא דורשת אקוסטיקה מוגדרת ומיוחדת. הפרטיטורה המלאה של מנצח התזמורת הינה תרשים, שרטוט המציין בתוכו את התדרים, העוצמות, שינויי הווליום, המלודיה וההרמוניה, והכל מוצג בו-זמנית ובשליטה מדוייקת על התזמונים.

מוזיקה היא מתמטיקה

המקצב המוזיקלי מבוסס על על חלוקת הזמן לחלקיקים, אם תרצו שברים פשוטים, דבר הנעשה באופן מיידי ובצורה טבעית, מבלי חישובים הנערכים במחברת.

מוזיקה היא שפה זרה

רוב המונחים המוזיקליים נלקחו מאיטלקית, גרמנית או צרפתית; ושפת התווים ללא ספק אינה אנגלית – זו בעצם קצרנות מפותחת ביותר המשתמשת בסמלים בכדי לייצג רעיונות. ניתן לומר שהסמנטיקה המוזיקלית יוצרת את השפה השלמה והאוניברסלית ביותר בעולמינו האנושי.

מוזיקה היא היסטוריה

מוזיקה לרוב משקפת את הסביבה והעת בה היא נוצרה, לעיתים קרובות המוזיקה מייצגת ומציגה את מאורעות הזמנים במדינה ו/או רגשות לאומיים.

מוזיקה היא חינוך גופני

הנגינה דורשת תאום מופלא בין האצבעות, הידיים, הזרועות, השפתיים, הלחיים וכל שרירי הפנים, בנוסף לשליטה יוצאת מן הכלל בשרירי הגב, בטן וחזה, המגיבים מיידית לסאונד שהאוזן שומעת והמוח מפרש.

אז מה היא בעצם המוזיקה?

מוזיקה היא כל הדברים הללו, אבל בעיקר, מוזיקה היא אומנות. היא מאפשרת לבן אדם לקחת את כל הטכניקות היבשות והמשעממות (אך קשות) האלו ולהשתמש בהן בכדי ליצור הרגשה. וזה דבר אחד שהמדע לא יכול להעתיק; אנושיות, תחושה, רגש, תקרא לזה מה שתרצה, זו מהות המוזיקה.

וזו הסיבה שאנחנו לומדים ומלמדים מוזיקה!

לא בגלל שאנו מצפים מתלמידנו להתמחות במוזיקה
לא בגלל שאנו מצפים מהם לנגן או לשיר כל חייהם
לא כדי שהם יוכלו להירגע
לא כדי שהם ימצאו הנאה

אבל –

כדי שהם יהיו אנושיים
כדי שהם יידעו לזהות יופי
כדי שהם יהיו רגישים
כדי שהם יתקרבו לאינסוף שמעבר לעולם הזה
כדי שיהיה להם משהו לדבוק בו
כדי שיהיה להם יותר אהבה, יותר חמלה, יותר נועם, יותר טוב

בקצרה, יותר חיים

כי מה הטעם לבנות חיים משגשגים אם אתה לא יודע איך לחיות?

וזו הסיבה שאנו לומדים ומלמדים מוזיקה!

No Comments
פסנתרנות

העצה הכי טובה בעולם לאימונים בנגינה

עצה לאימון בנגינה

לאחר הרבה שנים של נגינה אצל מורים ובהרכבים שונים אני יכול להגיד בהחלטטיות שהעצה הזאת היא העצה הכי טובה לאימון בנגינה שקיימת.

היא פשוטה, אמינה, וכאשר היא מיושמת היא תשפר את יכולת הנגינה שלכם בהרבה.

ניתן לישם את השיטה הזאת בכל גיל ובכל רמת נגינה.

השיטה הזאת מקבילה להצלחה על הפסנתר יותר מכל גורם אחר. יותר מכך, אלו שמשתמשים בשיטה לעיתים רחוקות מראים פחות התקדמות ושיפור לעומת אלו שכם משתמשים בשיטה הזאת.

בכל השנים שלי כפסנתרן שנמצא בסביבת פסנתרנים אחרים, אני יכול להגיד שתלמידים שמשתמשים בשיטה הזאת ישתפרו ויהיו הרבה יותר טובים מאלו שלא משתמשים בשיטה.

השיטה הזאת נמצאת בשימוש פסנתרני קונצרטים מוצלחים במשך מאות שנים עם תוצאות מדהימות.

העצה הזאת מגובית בשנים של עבודה קשה ועל סמך המון מידע מהעולם האמיתי ואני נותן לכם אותה בחינם. מוכנים?

השיטה פועלת בצורה הבאה:

תתאמנו!

No Comments
פסנתרנות

מתי אתם מתאמנים בנגינה על הפסנתר?

אימון נגינה על פסנתר

דיברתי עם כמה תלמידים לנגינה על פסנתר לאחרונה על השעה ביום שבה הם מתאמנים. מתי אתם מתאמנים?

ממש כמו ללכת לחדר כושר, ההתאמנות בנגינה היא משהו שיכול בקלות להידחות “למחר”, שבמהרה הופך ל”שבוע הבא”. בשבילי, הזמן הכי טוב להתאמן בנגינה על פסנתר הוא הזמן שאוכל להתמיד בו כל יום.

אני מעדיף להתאמן בנגינה בבוקר. הרבה אנשים שעובדים במשרות קבועות מתשע עד חמש אמרו לי אותו דבר. בהתחלה קשה לקום מוקדם, אבל זה שווה את המאמץ כי הערבים נשארים פנוים וניתן לראות שיפור משמעותי לאורך זמן. בערב, לעומת זאת, אני אוהב לנגן בשביל הכיף, לאו דווקא להתאמן על יצירה ספיציפית או טכניקה מסוימת, אלה יותר בשביל ההנאה.

מתי שתחליטו להתאמן – תתמידו! אל תהפכו את הנגינה על פסנתר לארוע “מרחף” בלוח הזמנים שלכם, אלא הפכו אותו לשגרה יומית. בנוסף לכך שתשתפרו שתשיגו יותר לאורך זמן, אתם תתרגלו לאימונים הנגינה בפסנתר שיהפכו להיות חלק מהנה בשגרה היומית שלכם.

אני סקרן לדעת מה אתם חושבים. מתי אתם מתאמנים על הפסנתר? אתם רעננים יותר בבוקר או שאתם מנגנים כדי להרגע בערב? באיזה זמנים מתאפשר לכם להתמיד? ספרו לי בתגובות.

No Comments