פסנתרנות

פסנתרנות

טיפים למניעת פציעות פסנתר

מניעת פציעות פסנתר

נושא חשוב ביותר בנגינה על פסנתר, שלרוב נוטים להתעלם ממנו, הוא איך למנוע פציעות ונזק גופני כשמתאמנים ומנגנים. נגינה על פסנתר אינה תהליך טבעי, אנחנו לא נולדים עם היכולת לנגן על פסנתר… אנחנו רוכשים אותה. לכן, אם לא ניזהר אנחנו עלולים לסבול מפציעות ונזקים גופנים. בהמשך אציג רשימה של טיפים שיעזרו לכם למנוע פציעות ונזקים גופנים כשלומדים, מתאמנים או מופיעים על פסנתר. הטיפים מוכוונים לפסנתרנים אבל רלוונטים גם לכלים אחרים.

טיפים למניעת פציעות פסנתר

לגלות מודעות לסימני הגוף

כשאתם מתאמנים בחדר כושר אתם חייבים לגלות מודעות למגבלות הגוף שלכם. אתם לא תרצו להניף משקולות של 100 קילו אם המשקל הריאלי שאתם מסוגלים להניף הוא רק 50 קילו. רוב הסיכויים שתפגעו בעצמכם אם תעשו זאת.

כולנו אשמים בכך שלא התייחסנו ברצינות לסימנים שהגוף שלנו שולח בזמן כלשהו. אני בטוח שכל אחד מכם חווה סבל פיזי או הרגיש אי-נוחות כתוצאה משאננות.

יש אמצעי זהירות הידועים לכל, כמו למשל לפני שמתחילים אימון בחדר כושר חשוב להקדיש קצת זמן למתיחות או שלפני הנפת משקלים כבדים חשוב לזכור לכופף את הברכיים… ובכל זאת ישנם אנשים שעדיין שוכחים או מזניחים את ההוראות הללו ולכן נפצעים או מזיקים לגופם. לעומת זאת, נגינה על פסנתר היא פעילות הרבה יותר מעודנת ונינוחה מבחינה גופנית מאשר אימון כושר.

כולנו אוגרים מתיחות מסויימת בזרועות, בגב, בצוואר, בידיים וברגליים. בקלות אנחנו נוטים להגזים באימונים שלנו ומאמצים את השרירים עד תשישות. מכיוון שכל נגן פסנתר מביא סדרה של משתנים ייחודים לתוך שגרת האימונים שלו, אין מקבץ מתיחות אוניברסלי למניעת פציעות ופתרון למכאובי הנגינה התוקפים את כולם. זו הסיבה שאני מפציר בכם, נגני הפסנתר, לגלות מודעות לסימנים ששולח לכם הגוף שלכם. הדבר החשוב ביותר לזכור הוא להישאר משוחרר ולא לאמץ את הגוף מעבר ליכולותיו.

העצה שלי: תלמדו את שיטת אלכסנדר. זוהי שיטה שאימצתי לאחר ששמתי לב שאני מנגן בכבדות רבה מדי ועם הרבה מאוד מתח. שיטת אלכסנדר מלמדת אתכם לשלוח ״הוראות כיוונון״ לגופכם. אתם יכולים לנסות זאת עכשיו. תבקשו מהמוח שלכם להתרכז רק בכתפיים. תנסו ״לצוות״ על הכתפיים באמצעות המוח ״להתרחב ולצנוח״. כאשר אני אומר להתרחב אני מתכוון שזה אמור להרגיש כמעט כאילו מישהו מושך את הכתפיים שלכם זו מזו בכדי ליצור ״חלל״ בין השכמות.

תשאלו את עצמכם האם הכתפיים שלכם מתוחות מדי? מה לגבי הזרועות? האם הן במתיחות גדולה? איפה אתם יכולים לשחרר את המתח? ישנה כמות ברורה של מתח שאתם צריכים בכדי להיות מסוגלים לשבת ולנגן. המטרה שלכם אם כך צריכה להיות שחרור כל המתח המיותר בכדי לאפשר לכם להביע את עצמכם בחופשיות על הפסנתר או כל כלי נגינה אחר.

מתיחות לפני ואחרי

אני חייב להודות שגם אני לא תמיד עושה את זה… אבל זה הרגל נפלא לאמץ. הנה כמה תרגילים בסיסיים שתוכלו לנסות בפעם הבאה שאתם מתכננים לשבת להתאמן על הפסנתר.

קודם כל, אתם יכולים לנסות לטבול את הזרועות שלכם במים חמים. או לעשות מקלחת חמה. זה יעזור לשחרר את השרירים ולהכין אותם לנגינה. אתם צריכים לעשות זאת לפני שמתחילים באימון/נגינה.

דבר שני, אם אתם לא יכולים לטבול, אז בעדינות עשו קצת תרגילי תנועה. אם אתם בעניין של יוגה, תרגיל ״ברכת השמש״ קצר גם כן יעשה את העבודה.

הנה כמה תרגילי מתיחות טובים שכדאי לנסות. במקום להיכנס לפרטים רבים מדי לגבי מתיחות ותנוחות יוגה, אני רק אכוון אתכם אל המומחים. הדבר החשוב ביותר לזכור הוא: התמתחו.

תרגילי חימום פשוטים ייקחו אתכם רחוק

אתם יודעים איזה חימום עדיין גורם לי הנאה? סולמות פשוטים בחמש אצבעות. לעיתים קרובות כשאני מתכונן להופעה, אני אכבה את הסאונד על המקלדת שלי ורק אנגן בחמש אצבעות סולמות מז׳ורים או מינורים. התרגיל הפשוט הזה הוא דרך מוצלחת להתחמם. תעשו את זה בתנועה מקבילה ומנוגדת.

לאחר הסולמות ב5-אצבעות, תעשו ארפג’יו מינורי או ארפג׳יו דומיננטי שביעי. תעשו אותם באיטיות ועם שתי הידיים עולות שתי אוקטבות. אתם גם יכולים לעשות זאת בתנועה מקבילה ומנוגדת.

לסיום, נגנו את הסולם הכרומטי למעלה ולמטה לאורך כל המקלדת. אתם יכולים לנגן את הסולם הזה על אותו תו בשתי הידיים במרווח של אוקטבה או תווים שונים (לדוגמה, במרווח של 6 מז׳ורי, וכו׳).

בזמן שכל השאר מתאמצים לנגן את את מיטב ה׳להיטים׳ שלהם, תרגילי החימום הפשוטים האלו יעזרו לכם להשתחרר ולהיות מוכנים ומזומנים לתת את ההופעה הטובה ביותר שלכם ברגע האמת!

התאמן ואז נגן

לעיתים תכופות אני שואל תלמידים, ״איך אתם מתחממים?״ והם אומרים לי שהם מנגנים שירים שהם יודעים היטב או פשוט ״מתמזמזים״ עם הכלי לכמה דקות. זה לא דבר טוב משתי סיבות:

  • הבחירה ׳לקפוץ ישר לנגינה׳ במקום להתחמם קודם כל ישים יותר לחץ על הזרועות. וגם,

  • אתם לא משפרים את טכניקת הפסנתר שלכם. כשאתם מנגנים את מה שאתם כבר מכירים היטב, אתה לא מתאמנים… אתם מנגנים.

קודם כל תתאמנו… ואז תנגנו. התחילו את אימון הפסנתר שלכם עם כמה מהדוגמאות בטיפ מספר שלוש. זה יעזור לכם להתחמם… ולבנות את הטכניקה שלכם!

לכו לחדר כושר… ותהיו חכמים!

אימון בחדר כושר זו דרך נפלאה להימנע מפציעות. אפילו אימון קל יעזור לכם לבנות את השרירים ולתת לכם יותר איזון. ובכל זאת, זכרו להיות חכמים! בשום פנים ואופן אל תעמידו פנים שאתם יודעים מה אתם עושים אם אתם לא יודעים מה אתם עושים. אתם יכולים ממש להזיק לעצמכם בחדר כושר אם לא תיזהרו! אבל, אל תתנו לזה לעצור אתכם מלהתאמן.

אני גיליתי שקרדיו (ריצה) ואימון משקולות עזר לי להבין את הגוף שלי יותר וגם עזר לי ״למצק״ את השרירים הקטנים יותר. בשרירים הקטנים האלו אנו משתמשים תכופות כשמנגנים בכלי נגינה. ולכן, התעמלות מאוד עוזרת… פלוס אתם שומרים על הגזרה!

אם אין לכם מושג מה אתם עושים בחדר כושר, דברו עם מאמן או חבר שיכולים לעזור לכם. ישנם גם תרגילים רבים שאפשר לעשות בבית. הנקודה היא… התעמלות עוזרת לשמור את הגוף בכושר גם בשביל הפסנתר, וגם בשביל החיים.

עשו סיבוב

המטרה בלימוד נגינה היא להביע את עצמכם דרך הכלי. הבעה כוללת שמחה, עצבות, כעס או טווח רגשות שלם, שכל אחד בתורו, יכול להיות מנותב דרך כלי הנגינה ולקבל משמעות חדשה לגמרי. צורת ההבעה הזו דרך כלי הנגינה מבוססת על החיים האמיתיים. אם אתם מבלים את כל זמנכם בחדר החזרות… אתם לא חיים את החיים האמיתיים!

יש הסבר נוסף, פחות ידוע, מאחורי הרעיון של ה״עשה סיבוב״. מחקרים הוכיחו שהמוח צריך זמן כדי ״לעכל״ את כל מה שהוא לומד. זה בייחוד נכון כאשר מתמודדים עם תנודות מוטוריות עדינות כמו נגינה על כלי נגינה. אימון נוקשה במשך עשרים דקות ואז הפסקה קצרה נותנת למוח את הזמן הדרוש לו בכדי לעבד את המידע שבדיוק הצגתם בפניו.

אימון המתמשך שעות ארוכות מבלי לקחת הפסקות יכול להוביל לפציעה. ולכן, מומלץ לתת הפסקה לזרועות ולמוח בעזרת סיבוב קצר בחוץ או רק לעזוב את הפסנתר לכמה דקות.

חפשו עזרה מקצועית

במאמר הזה, נתתי לכם כמה טיפים, שבמידה ויאומצו כנדרש, יכולים לעזור לכם להימנע מפציעה במהלך הנגינה בפסנתר. אני מדבר מניסיוני האישי, לאחר שהתמודדתי עם מספיק פציעות בזרועות. נאלצתי ללמוד להקשיב לגוף שלי ולהתמתח. זה לא בא בקלות מכיוון שלרוב אני פשוט רוצה לשבת ולנגן מבלי להטריד את עצמי בחימום וכאלה.

במידה, ומכל סיבה שהיא, אתם סוחבים פציעה שמפריעה לנגינה שלכם בפסנתר, מאוד חשוב שלא תפטרו את זה בלא כלום ופשוט תעבדו ״מסביב לזה״. אם יש לכם כאב… עצרו את מה שאתם עושים. תחשבו קצת על למה אתם חושבים שאתם חשים בכאב. האם אתם יושבים גבוה מדי או נמוך מדי? מחזיקים יותר מדי לחץ? האם התחממתם לפני? האם ״הראש שלכם במשחק״? אנליזה עצמית היא הדרך החשובה ביותר ויקרת ערך בכדי להימנע מפציעה.

אם אתם פשוט לא מצליחים להבין למה אתם מרגישים את הכאב או חוסר הנוחות אז התייעצו עם רופא או מומחה אחר המבין בעבודת-גוף או בהפרעות עצביות-שריריות. אל תנגנו דרך הכאב. רוב הסיכויים שהגישה הזו רק תגרום לכם עוד כאב.

1 Comment
פסנתרנות

דברים שלא ידעתם על טכניקת נגינה בפסנתר

טכניקת נגינה בפסנתר

ייתכן והדבר בעל ההשפעה הגדולה ביותר שאני למדתי במשך שנותיי כפסנתרן ומורה לנגינה הוא החשיבות של ההבנה והשימוש הנכון בגוף בכדי להשיג נגינה אומנותית בקלות הרבה ביותר. אני חוויתי מיד ראשונה את הערך הלא-מדיד של השימוש בטכניקת נגינה נכונה כאשר מנגנים בפסנתר, וראיתי תלמידים שלפתע השיגו רמה מוסיקלית או טכנית שהם לא חשבו שהם מסוגלים לה לאחר שעזרתי להם להבין את העקרונות הבסיסיים של כוח הכבידה, חוזק והובלה. אני מקווה שהנקודות הללו מסקרנות ודוחפות אתכם להתחיל או להמשיך את המסע שלכם להבין את העיצוב המדהים של הגוף האנושי ואיך אתם יכולים להשתמש בו בצורה מקסימלית בכדי להפוך לפסנתרנים מצויינים!

שמונה דברים שלא ידעתם על טכניקת נגינה בפסנתר

אנטומיה היא הבסיס לטכניקה

זה נראה כאילו אנטומיה צריכה להיות חלק מהוראת הפסנתר, אבל האם המנטורים המוזיקליים שלכם לימדו אתכם על כך? ייתכן ואתם חושבים על הגוף שלכם כעל מכונית – כל עוד היא נוסעת, ויש לכם מכונאי במרחק שיחת טלפון אחת, אז אין שום צורך דוחף להבין כיצד היא עובדת. בעוד אנחנו ״משתמשים״ בגוף כדי לנגן בפסנתר כאילו אנחנו משתמשים במכונית כדי לנסוע לדודה עדנה, הגוף הוא לא אותו דבר כמו מכונית. אתם בשליטה על תנועות גופכם בדרגה הרבה יותר גבוהה מאשר התנועות המכניות והאוטומטיות של המכונית. והתזוזות הללו הן הרבה יותר מורכבות מאשר מכונית תהיה אי פעם. הבנה נכונה ויסודית של איך הגוף שלכם עובד כדי לנגן בפסנתר יכולה להיות אך ורק ליתרונכם.

הגוף שלכם לא שולט בדרך בה אתם מנגנים

לכל נגן פסנתר יש ״מפת גוף״, ייצוג פנימי של הגוף אשר משתמשים בו כדי לקבוע איך אתם זזים כדי לנגן. למען הדיוק, זו מפת הגוף שלכם, לא הגוף עצמו, שתקבע את התנועות שלכם. למרבה הצער, מפת גוף יכולה להיות לא-מדוייקת או אפילו מיושנת. אבל בדיוק כפי שחוקרי הארצות שהתחקו אחר קולומבוס יצרו מפות יותר מדוייקות של העולם החדש, אנחנו יכולים להכין מפות גוף יותר מדוייקות המבוססות על ההבנה שלנו של האנטומיה המתפרשת על פני המודעות הכוללת של הגוף.

ריכוז יכול לפגוע בטכניקה בריאה

הריכוז הנדרש מפסנתרן יכול לתרום לטכניקה לא בריאה. ריכוז זה תשומת לב לנקודה אחת. כאשר אנחנו מתרכזים – לדוגמה, במוזיקה שנמצאת לפנינו – אנחנו נהיים פחות מודעים (או לא מודעים בכלל) לגוף שלנו, לנשימה, ולתנועות. זה לא אומר שאתם צריכים להפסיק להתרכז, אבל תשקלו את הערך המוסף של הגדלת המודעות לגוף ולתנועותיו בכל רגע של נגינה.

אתם צריכים ״למפות״ את כל הגוף

אתם צריכים להבין, להרגיש, ו״למפות״ את כל הגוף שלכם, לא רק את הזרועות והידיים. לדוגמה, הזרועות והידיים אינן מופרדות מעמוד השידרה, שסוחב עליו כל כך הרבה מכובד הגוף ולכן גם קשור ישירות לטכניקה. (מעניין לציין, שזהו החלק הקדמי של עמוד השידרה, זה הקרוב ביותר למרכז הגוף, שאחראי על נשיאת המשקל, ולא המבנה הגרמי שרץ לאורך הגב ושאנחנו לרוב חושבים עליו כעל עמוד השידרה). על ידי הגדלת המודעות שלנו לתמיכה שמספק לנו עמוד השידרה אנחנו יכולים לשפר את התנועה היעילה של הזרועות והידיים.

איזון יותר חשוב מיציבה

אם אתם מרגישים שזה לוקח יותר מדי מאמץ לשבת ישר, ייתכן ואתם לא מאוזנים. כאשר אתם מאוזנים השלד שלכם תומך ביציבה שלכם בעזרת המאמץ המזערי הנדרש. אם אתם בחוסר איזון, אתם כנראה משתמשים במאמץ שרירי כדי לשמור על היציבה שלכם, דבר שיכול להוביל למתיחות כרונית ומזהם את התנודות היעילות שלכם בחלקי הגוף האחרים.

לפתור את המתח בצוואר זה חיוני

רוב האנשים בימינו נושאים מתח בצוואר שהוא לא הכרחי. (וברגעים אלו שאני מקליד את המילים הללו אני מודע לכך שאני אחד מהם). מתח בצוואר יכול להיות מזיק ביותר לפסנתרנים. זה יכול לעכב את תנועת הזרוע ואף לבלום את הדחפים העצביים הבריאים של הזרועות. צוואר רגוע יכול לעזור לנו לנגן בתנועה חופשית יותר ולתמוך באיזון אופטימלי. אם אתם נושאים מתח שיגרתי בצוואר, עשו כל מה שביכולתכם כדי לפתור זאת בכדי שזה לא ישפיע על הנגינה שלכם בטווח הארוך.

גובה הכיסא חשוב יותר ממה שחשבתם

גובה כיסא אופטימלי שומר על המרפקים שלכם בערך באותו מפלס של גובה הקלידים הלבנים, ומעניק לכם את היתרון המכני הטוב ביותר לנגינה. רבים מהכיסאות, אם לא רובם, נמוכים מדי עבור רוב האנשים.

האצבעות שלכם לא מחוברות לידיים שלכם

אם אני אשאל אתכם היכן מתחילות האצבעות שלכם, רוב הסיכויים שתפנו אותי למפרקי האצבעות. אבל האצבעות למעשה מחוברות לפרק כף היד! נסו להזיז את האצבעות שלכם כעת ותנסו לראות את זה בעצמכם. (זוהי דוגמה לאלמנטים המעורבים בפיתוח מפת גוף מדוייקת).

לסיכום

כדי ללמוד עוד על אנטומיה ומפת גוף, אתם יכולים לפנות לספרו של תומאס מארק – מה שכל פסנתרן צריך לדעת על הגוף. ספרו של מארק מכיל אינפורמציה יקרת ערך למורים לפסנתר, פסנתרנים שרוצים לפתח את הטכניקה הטובה ביותר עבורם, פסנתרנים שנפצעו, ופסנתרנים שרוצים להימנע מפציעה – בקיצור הכוונה היא לכל מי שמנגן בפסנתר.

No Comments
פסנתרנות

כולם צריכים ללמוד לנגן על כלי מוזיקלי

כלי נגינה

האם אתם יכולים לדמיין את חייכם בלי מוזיקה? זה דבר קשה עד בלתי אפשרי לעשות, מכיוון שמוזיקה מובנית מראש אל תוך מעגל קיומינו כבני אנוש. בזמן שכולנו נהנים להאזין למוזיקה טובה, רק מעטים מאיתנו ראויים לתואר ״מוזיקאים״ – אלו עם היכולת לנגן על כלי מוזיקלי. הסיבה יכולה להיות נעוצה במחסור באפשרויות ללמוד נגינה בתור ילדים או פשוט בגלל שאין לרובנו נטיה מוזיקלית או הדרכה נכונה. בכל מקרה, זה אף פעם לא מאוחר מדי ללמוד מוזיקה. והנה עשר סיבות מצויינות למה כולם צריכים ללמוד לנגן על כלי מוזיקלי.

למה כולם צריכים ללמוד לנגן על כלי מוזיקלי

נגינה על כלי מוזיקלי מסייעת בהפגת לחצים

חוקרים העוסקים בתועלות ויתרונות שבלימוד מוזיקה מדווחים שנגינה על כלי מוזיקלי באופן קבוע יכולה לעזור בהפחתת רמת הלחץ. מחקרים הראו שנגינה על כלי מוזיקלי עוזרת להורדת לחץ הדם והלב, דבר שתורם להפחתת כמות הורמון הלחץ קורטיסול, וכך אנו מרגישים רגועים יותר. למרות שרק האזנה למוזיקה עוזרת גם כן, לימוד נגינה מוסיף לחיינו שיגרת אימונים יומיומית נעימה שמסייעת אף יותר בסילוק הורמון הלחץ. מייקל ג׳ולקובסקי, פסיכולוג המתמחה בטיפול במוזיקאים, מרגיש שמוזיקה עוזרת להפחתת הלחץ גם ביכולתה לחבר בין אנשים שונים. ״היא (המוזיקה) יכולה לספק את הצורך להירגע ולהתנתק מדאגות היומיום, אבל בניגוד לשאר הדברים שאנשים לעיתים קרובות משתמשים למטרה זו, כגון אכילה, שתייה, צפייה בטלויזיה או שיטוט חסר מטרה ברשת ברמות מופרזות לחלוטין, מוזיקה מפיחה חיים באנשים ומחברת בינם לבין אחרים״.

נגינה על כלי מוזיקלי מחכימה אותך

בכלליות, אנשים בעלי השכלה מוזיקלית לרוב חכמים יותר מאשר עמיתיהם חסרי ההשכלה המוזיקלית. מחקר מקיף שנערך בנושא הוכיח כי ילדים שלמדו לנגן על כלי מוזיקלי מצליחים יותר בלימודים. שואו, ראוסשר, לוין, דניס וניוקומב, במחקרם ״אימון מוזיקלי תורם לשיפור לטווח ארוך ביכולת ההסקה המרחבית של ילדי הגן״, מדברים על ״צוות מחקר שבדק את הקשר בין מוזיקה לאינטלגנציה מדווח שאימון מוזיקלי יעיל בהרבה מלימודי מחשב ביכולתו לשפר את כישורי ההסקה המופשטת של ילדים, יכולות הנחוצות גם ללימודי מתמטיקה ומדעים״.

נגינה על כלי מוזיקלי משפרת את החיים החברתיים שלכם

מוזיקה עוזרת לכם להתחבר. למידה על כלי מרחיבה את המעגל החברתי שלכם מכיוון שאתם זוכים להכיר יותר אנשים משהייתם מכירים בנסיבות רגילות. עבור ילדים קטנים מוזיקה יכולה לעזור לפתח יכולות חברתיות. מאסטרו אדוארדו מארטורט, מנצח, מלחין ומנהל מוזיקלי של התזמורת הסימפונית של מיאמי, ומי שאחראי גם על תוכנית האמן הצעיר של מיסו בדרום פלורידה, הבחין בהשפעה שיש למוזיקה על היכולות החברתיות של ילדים. ״מבחינה חברתית, ילדים שהיו מעורבים בקבוצה מוזיקלית או אנסמבל רכשו מיומנויות חיים חשובות, כדוגמת איך להתייחס לאחרים, איך לעבוד בצוות ולהעריך את הגמול המתקבל מעבודה משותפת, והתפתחות יכולות המנהיגות והמשמעת העצמית״.

נגינה על כלי מוזיקלי עוזרת לבניית הביטחון העצמי

הבחירה לקחת שיעורי מוזיקה יכולה לעזור בבניית הביטחון העצמי. ברגע שאתם מגיעים להכרה שאתם מסוגלים לעשות משהו ובצורה טובה, כמו לדוגמה לנגן על חליל, באופן טבעי אתם מגלים ביטחון גבוה יותר ביכולות שלכם. למידה על כלי מוזיקלי יכולה לעזור לילדים כמו גם למבוגרים המתמודדים עם בעיות ביטחון עצמי. אליזבת׳ דוטסון-ווסטפאלן, מורה למוזיקה ומבצעת, גילתה שמוזיקה עזרה להרבה מתלמידיה לפתח ביטחון עצמי. ״הם מגלים שברגע שהם יכולים לפתח יכולת בעצמם הם יכולים ללכת ולהשתפר״.

נגינה על כלי מוזיקלי מלמדת סבלנות

מורים למוזיקה חשים שמוזיקה יכולה לעזור ברכישת סבלנות. בעולם של סיפוקים מיידים, לימוד כלי נגינה זה לא משהו שיכול לקרות בין לילה. זה המאמץ היומיומי הכרוך באימון מדי יום שיכול לעזור למוזיקאי ללמוד לנגן בלי טעיות. וזה דבר שמפתח את הסבלנות. רוב המוזיקאים משקיעים שנים רבות של אימון קבוע הכולל תרגילים מוזיקליים יומיומיים ומתמודדים בהדרגה עם יצירות מוזיקליות מסובכות יותר ויותר, דבר שבתמורה מסייע להם לכבוש את המעלה העליונה של הסבלנות.

נגינה על כלי מוזיקלי מטפחת יצירתיות

תקועים בשגרת חיינו היומיומית, רבים מאיתנו מאבדים כל קשר עם הצד היצירתי שבהם. למידה של נגינה, בייחוד כאשר אתם מגיעים לרמות המתקדמות, יכולה לטפח את היצירתיות האבודה הזו. מכיוון שהשכלה מוזיקלית עובדת על היכולות הרוחניות, הרגשיות והקוגניטיביות, המוח נדרש לחשוב מחוץ לקופסה, דבר המסתכם בשיפור היצירתיות האישית.

נגינה על כלי מוזיקלי משפרת את הזכרון

מוזיקה וזכרון הולכים יד ביד. למידה על כלי מוזיקלי מאלצת אתכם להשתמש בשני הצדדים של המוח, והדבר מעניק דחיפה משמעותית ליכולת הזכרון שלכם. מאסטרו אדוארדו מארטורט, חוזר על הנקודה הזו באומרו, ״מחקר נוסף הראה שהשתתפות בפעילות מוזיקלית בגיל צעיר יכולה לשפר את יכולות הלמידה והזכרון של הילד על ידי גירוי ודירבון דפוסי חשיבה שונים בהתפתחות המוח.״ השכלה מוזיקלית מקושרת גם לרמות גבוהות יותר של IQ וההתפתחות הפיזית של חלקים מסויימים במוח.

נגינה על כלי מוזיקלי מפתחת משמעת עצמית

מוזיקה דורשת התמדה ואימון קבוע. הקצייה של כמות זמן מסויימת לאימון מוזיקלי יומיומי מפתחת משמעת עצמית אצל התלמיד. והדבר הוכח כמועיל ביותר אצל ילדים. מירה שטולברג-הלפרט, מחברת 3D Learner, שעובדת עם ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, ראתה איך מוזיקה סייעה בהקניית משמעת לילדים כאשר כל דבר אחר נכשל. וזה מה שיש לה להגיד על ההשפעה של מוזיקה על ילדים, ״חשיפת הילדים לכלים מוזיקליים היא המפתח. הם סקרנים בצורה טבעית ונלהבים לגביהם – והמשמעת שההורים והילדים רוכשים במידה והם דבקים בנגינה היא שיעור חשוב בפני עצמו״.

נגינה על כלי מוזיקלי מעניקה תחושה של הישג

למידה לנגן על כלי מוזיקלי מעניקה תחושה אדירה של הישג. הפסנתרנית אמילי זינגרס, במאמרה ״12 סיבות למה כדאי לך ללמוד לנגן על פסנתר״, כותבת שנגינה על פסנתר יכולה להעניק תחושה אמיתית של סיפוק. ״זה לגמרי אחד הדברים הכי מספקים שאתה יכול לעשות,״ היא אומרת. ״אין תחושה המשתווה לנגינה של שיר מסובך ביותר ועוד יותר כאשר הנגינה זורמת ללא טעויות. ״(זה) חתיכת דחיפה לאגו.״ והתחושה הזו של סיפוק מובילה להכרה עצומה של הישגיות עצמית היכולה לעזור לכם להגיע להישגים גדולים יותר גם בתחומים אחרים בחייכם.

נגינה על כלי מוזיקלי היא כיף

אחרון חביב, ללמוד לנגן על כלי מוזיקלי זה פשוט כיף אמיתי. ״האמנות של המוזיקה היא כל כך עזה ועמוקה שאתה חייב לגשת אליה בשילוב עדין של אינטנסיביות והנאה מלאת אהבה ואושר״, מוסיף הזמר, המוזיקאי והמלחין הידוע של פסקולי סרטים מבוליווד שנקר מהדיוואן. נגינה על כלי מוזיקלי יכולה להחזיר את מוטיב הכיף לחייכם. למוזיקה יש את היכולת המופלאה להביא אושר, שלום והגשמה, שיעזרו לרומם את רוחכם ולהפוך את החיים למהנים יותר עבור כל המעורבים בדבר.

לסיכום

האם ידעתם שללמידה על כלי מוזיקלי יש יתרונות רבים כולל היכולת להפחית את רמת הלחץ, לשפר את הזיכרון ולהעלות את רמת הביטחון העצמי?

No Comments
פסנתרנות

מה זה ג’אז מודרני

ג'אז מודרני

ג’אז מודרני הוא סגנון מוזיקה הכולל בתוכו את כל תת-סגנונות הג’אז הפופולרים שהתפתחו משנות השמונים של המאה העשרים. תתי הסגנון של הג’אז מודרני התפתחו מהשילוב של סגנונות ג’אז ורוק ששולבו בשנות השישים של המאה העשרים. ג’אז מודרני בדרך כלל משלב הרמוניות ואילטורים מסגנון הג’אז עם מקצבים וכלי נגינה מודרנים. רוב המנגינות בסגנון הזה הן אינסטרומנטליות (ללא מילים) והפסנתר או הקלידים בדרך כלל בעלי תפקיד מרכזי.

במאמר הזה נסקור את תתי הסגנונות של הג’אז המודרני. יש אומנים שמאופיינים עם כל תת סגנון, ויש אומנים אחרים שמשלבים מכל תתי הסגנון לפי הצורך ויוצרים את הצליל המיוחד שלהם. שתי דוגמאות טובות הן הרבי הנקוק ותזמורת הג’אז המודרני המצויינת המעילים הצהובים.

כדי להבין את המאפיינים של הג’אז מודרני כדאי להכיר את התהליך האבולוציוני שהג’אז עבר החל משנות השישים של המאה העשרים ועד היום.

שילוב ג'אז-רוק (Jazz-Rock Fusion)

בשנות השישים הרבה מוזיקאי ג’אז התחילו לשלב מקצבי רוק וכלי נגינה חדשים עם הרמוניות ואלטורים של ג’אז, וכך נוצר המונח פיוז’ן (fusion). מיילס דייויס הוא המוזיקאי הכי מפורסם מהתקופה והאלבום שלו Bitches Brew הוא קלאסיקה של כל הזמנים ולזכותו זקופה השקת תקופת הג’אז-רוק. הרבה נגני ג’אז שניגנו עם מיילס דייויס המשיכו לאחר מכן עם קריירות ג’אז ופיוז’ן מצליחות משל עצמם ובכך יצרו את הגל הראשון של אומני פיוז’ן שהתפתחו בשנות השבעים.

פסנתרנים וקלידנים מהגל הראשון כוללים:

נגנים אחרים שניגנו עם מיילס דייויס כוללים את טוני וויליאמס שהקים את התזמורת Lifetime (עם הקלידן אלאן פאסקוא), והגיטריסט ג’ון מקלאפין שהקים את תזמורת מהוישנו.

ג'אז מודרני

בשנות השמונים של המאה העשרים התחיל הגל השני של נגני ג’אז אלקטרוני. המוזיקאים כללו הרבה אלמנטים של R&B בנגינה שלהם, בעיקר במקצבי הגרוב ובמלודיות המעבר. תזמורות ראויות לציון שהתחילו בגל השני:

מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים, המונח “ג’אז מודרני” מתייחס לקטגוריה שלמה של תתי סגנונות המשלבים כלי נגינה אלקטרונים ואקוסטים עם הרבה מקצבים.

תתי הסגנונות של ג’אז מודרני כוללים:

ג'אז-פאנק (Jazz-Funk or Crossover Jazz)

ברוב המקרים סגנון ג’אז-פאנק מודגש על ידי מקצבים של R&B ופאנק. המלודיות והאילטורים מושפעים בעיקר מבלוז ו R&B. בין הקלידנים שמאופיינים עם הסגנון הזה נמצאים ג’ף לורבר וגם ג’ורג’ דיוק.

פופ-ג'אז (Pop-Jazz or Jazzy Pop)

סגנון פופ-ג’אז מאופין על ידי מלודיות מסחריות ונגישות, עם הרמוניות ומקצבים פשוטים. בדרך כלל אין בכלל או שיש מעט אילטורים. פסנתרני פופ-ג’אז ראויים לציון כוללים את נורה ג’ונס וגם ג’יימי קולום.

ג'אז חלק (Smooth Jazz)

סגנון הג’אז החלק מבוסס על מקצבי גרוב נגישים ובדרך כלל עובר הרבה עיבודי הפקה. הרבה פעמים המלודיות חוזרות על עצמן תוך אילטורים על ההרמוניה במסגרת R&B או פאנק. נגני ג’אז חלק מוכרים כוללים את ג’ו סמפל וגם בריאן קולברטסון.

ג'אז בסגנון ECM

השם של הסגנון הזה נגזר ישירות מהשם של לייבל ההקלטות ECM אבל משתמשים בו כדי לתאר את התת-סגנון בכללו. ג’אז ECM מאופין בטקסטורות פתוחות, הרבה פעמים מלווה באפקטים ועיבודי הפקה, ומשתמש במגוון רחב של הרמוניות ג’אז. פסנתרנים שמאופיינים עם הסגנון הזה כוללים את יוליה הולסמן וגם קיט’ ג’ארט.

ג'אז ניו-אייג' (New Age Jazz)

סגנון הניו אייג’ ג’אז מאופיין בצלילים מרגיעים, עם מקצבים עדינים. אם יש אילטורים הם בדרך כלל בעוצמה נמוכה ומנוגנים כחלק מהרמוניות משתנות בהדרגה. תת סגנון הג’אז הזה מושפע מעט מאד מהבלוז או R&B. פסנתרני ג’אז ניו אייג’ כוללים את קייקו מאטסוי וגם טרי דיסלי.

אסיד ג'אז (Acid Jazz)

סגנון אסיד ג’אז הוא שילוב של ג’אז, פאנק, והיפ-הופ. ההשפעה של ההיפ-הופ מתבטאת בשימוש במקצבים וסימפולים שחוזרים על עצמם (looped beats), והסגנון עצמו מאד מושפע מבלוז ו R&B. קלידני אסיד ג’אז שכדאי לציין כוללים את אנדרו לוי (מהתזמורת Brand New Heavies) וגם את הרבי הנקוק (אמצע שנות התשעים).

נו ג'אז או ג'אזטרוניקה (Nu Jazz or Jazztronica)

הסגנון הזה משלב ג’אז ומוזיקת ריקודים אלקרטרונית. בדומה לסגנון האסיד ג’אז, גם פה יש שימוש רחב במקצבים ודגימות שחוזרות על עצמן, אבל מושפע הרבה יותר מסגנון הטראנס והטכנו. אומני נו ג’אז פופולרים כוללים את הקלידן בארני מקאול מהתזמורת אוסף הגרוב שמשלבים במוזיקה שלהם סגנונות נו ג’אז ואסיד ג’אז, והמפיק והמוזיקאי האלקטרוני הצרפתי לודויק נוארה הידוע גם בשם סט. ג’רמיין.

No Comments
פסנתרנות

מה זה ג’אז-בלוז

ג'אז בלוז

ג’אז ובלוז הם סגנונות מוזיקה אמריקאים שהתפתחו בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, ולשניהם יש שורשים דומים בתרבות האפרו-אמריקאית. המונח “ג’אז-בלוז” מתייחס למוזיקה שמשלבת באופן משמעותי אלמנטים גם של ג’אז וגם של בלוז. האלמנטים שבאים מסגנון הג’אז בדרך כלל כוללים מקצבים, הרמוניות מתקדמות (יחסית לבלוז בסיסי) ואילטורים מתוחכמים יותר (שימוש ביחסי אקורדים/סולמות שונים). האלמנטים שבאים מהבלוז בדרך כלל כוללים את מבנה היצירה, שימוש באקורדים דומיננטים המבוססים על סולמות שונים, ואת המלודיות הבסיסיות על סולמות הבלוז.

סגנונות ג'אז-בלוז

במאמר הזה נסקור את סגנונות הג’אז של אמצע המאה העשרים, ונראה איך הם הושפעו מהבלוז. בנוסף, נציין פסנתרנים חשובים מכל תת-סגנון ונראה איך הם תרמו לפיתוח הסגנון המשולב הידוע כ”ג’אז-בלוז” מתקופת הסווינג של שנות השלושים, לתקופת הג’אז-רוק של שנות השבעים, ומעבר לכך.

סווינג / תזמורת גדולה (שנות השלושים)

תזמורות פופולריות מהתקופה הזאת בדרך כלל ניגנו מנגינות על בסיס 12 תיבות בלוז, למשל “Basie’s Thought” של קאונט בייסי וגם “22 Cent Stomp” של דיוק אלינגטון. ברוב המקרים למנגינות היו מלודיות דלילות או שהמלודיות חזרו על עצמן כמו שקורה בדרך כלל בבלוז, והאילטורים גם הם היו בסגנון בלוז. בחירת כלי הנגינה וכתיבת התוים עבור כל כלי מבוססת על סגנון ג’אז-סווינג, ובתקופה בה ג’ימי רושינג ניגן עם התזמורת של קאונט בייסי הוא הוסיף סגנון צליל בלוזי ייחודי שמאפיין את הסגנון.

בופ או ביבופ (שנות הארבעים)

בניגוד לתקופת הסווינג, תקופת הביבופ מתאפיינת בשילובים קטנים של הרמוניות ואילטורים קצת יותר הרפתקנים. מוזיקת הביבופ מתאימה יותר לשמיעה מאשר לריקודים. נגני ביבופ בדרך כלל מנגנים מנגינות בלוז עם מלודיות מורכבות יותר, וגרסאות בעלות הרמוניה מחודשת של התקדמות אקורדים סטנדרטית. פסנתרני ביבופ ראוים לציון מהתקופה כוללים את ת’לוניוס מונק, בוד פוול, וגם ארול גרנר.

ג'אמפ בלוז (שנות הארבעים והחמישים)

סגנון הג’אמפ בלוז נוצר על ידי שילוב אלמנטים של ג’אז, בלוז, סווינג, ופופ. הסגנון מאד מתאים לריקודים כמוזיקת מסיבות המשלבת נגני סקסופון (honkers) וזמרים (shouters). סגנון הג’אמפ בלוז הקופצני קידם הרבה מקצבים והניח את היסודות לסגנונון ה R&B והרוקנרול. בין הפסנתרנים המובילים של התקופה נמצאים ג’ו טרנר הגדול, עמוס מילבורן, וגם פלויד דיקסון.

בופ כבד (שנות החמישים)

תקופת הבופ הכבד מייצגת התפתחות בלוזית קצת כבדה של ביבופ, בדרך כלל עם מלודיות ומעברים מופשטים. הפסנתרן הגדול הוראס סילבר היה מחלוצי השילוב של אלמנטים מהבלוז בסגנון הבופ הכבד. מלחינים ונגנים אחרים מהתקופה כוללים את ג’ון קולטרן וגם מיילס דייויס, שהיה דמות מובילה בהרבה סגנונות ולאורך הרבה שנים.

ג'אז רגוע (שנות החמישים והשישים)

תקופת הג’אז הרגוע היתה ניגוד מוחלט לקצביות המאפיינת את סגנון הביבופ, והיא מאופיינת בדינמיקה והרגשה מאופקת, כמו גם שימוש במקצבים איטיים יותר. האלבום של מיילס דייויס Kind of Blue הוא דוגמא מאד מוכרת המאפיינת את הסגנון. פסנתרנים אחרים מהתקופה כוללים את ביל אוונס, וינטון קלי, וגם לני טריסטנו.

ג'אז נשמה (שנות החמישים והשישים)

ג’אז נשמה הושפע מאד מסגנונות הבלוז והגוספל, והוא התפתחות פשוטה אך קצבית יותר של סגנון הבופ הכבד. ג’אז נשמה הוא מוזיקה של “הרגשה טובה” עם גרוב ריקודי שלפעמים המתופף מדגיש על ידי “ביטים אחוריים”. סגנון הפסנתר והשירה של מוז אליסון הם ייצוג מתאים לתקופה הזאת. פסנתרני ג’אז נשמה אחרים שכדי לציין הם ג’ין האריס, והוראס סילבר אותו הזכרנו קודם שהיה חלוץ בהרבה תקופות וסגנונות ג’אז.

ג'אז רוק (סוף שנות השישים ושנות השבעים)

תקופת הג’אז רוק משלבת מקצבי רוק וכלי נגינה אלקטרונים עם הרמוניות ואילטורי ג’אז. הרבה מנגינות מהתקופה הזאת הושפעו מעקרונות מלודים ומעברים של בלוז. מיילס דייויס כיכב גם בסגנון הזה, והאלבום שלו Bitches Brew הוא קלאסיקה מהתקופה הזאת. פסנתרנים וקלידנים מוכרים שצמחו בתקופה הזאת כוללים את הרבי הנקוק, ג’ו זוינול וכמובן צ’יק קוראה.

ג'אז ובלוז מזינים אחד את השני

מכיוון שהג’אז והבלוז מאד קרובים, יש הרבה פסנתרנים מוכרים שמנגנים מגוון רחב של תתי הסגנונות מהג’אז והבלוז ומשלבים ביניהם. זאת אחת הסיבות שאי אפשר וגם לא פרקטי להפריד לחלוטין בין ג’אז ובלוז. כל עוד סגנונות ג’אז ובלוז ימשיכו להתקיים, הם ימשיכו להזין אחד את השני וליצור מוזיקה נהדרת תוך כדי.

No Comments
פסנתרנות

מוזיקת ראגטיים

פסנתרן ראגטיים

ראגטיים נחשב לסגנון המוזיקה הראשון שהיה כולו אמריקאי. הסגנון התפתח על ידי אפרו-אמריקאים בסוף המאה ה 19 והיה פופולרי במשך כשלושה עשורים, בערך משנת 1893 ועד 1917. מוזיקת ראגטיים קדמה לג’אז ומנוגנת בעיקר על פסנתר.

סגנון הראגטיים מתאפיין בקו מלודי קצוב סינקופי וליווי מודגש. המבנה המוזיקלי מבוסס ודומה לסגנון מארץ’ ומה שמבדיל אותו מסגנונות אחרים זה השימוש בסינקופוט. המקצב הוא מלא חיים וקופצני ולכן אידיאלי לריקודים.

מאמינים שהשם מגיע מהמונח “ragged time” המתייחס למלודיות המבוססות על מקצב שבור.

מוזיקת הראגטיים התפתחה בקהילות אפרו-אמריקאיות בחלקים הדרומיים של מרכז ארצות הברית ובעיקר במדינת מיזורי. להקות היו משלבות את מבנה המארץ’ עם שירים שחורים וריקודים כמו Cakewalk. מוזיקת הראגטיים הקדימה את הצמיחה שהגיעה עם הקלטות סאונד אבל היתה מאד נפוצה במכירות תווים לנגינה. במובן הזה, ראגטיים שונה מאד מג’אז שנהיה פופולרי בעיקר על ידי הקלטות והופעות חיות.

מלחיני ראגטיים מובילים

No Comments
פסנתרנות

האם כדאי ללמוד לנגן

לימוד נגינה על פסנתר

תלמדו לנגן על כלי נגינה כלשהו. פשוט תעשו את זה. אתם לא צריכים להיות מומחים או להפוך את זה למקור הפרנסה שלכם, אבל תאמינו לי, אתם תהיו שמחים ומרוצים מהתהליך.

נגינה על כלי כלשהו תורמת לכם באין ספור דרכים. קודם כל, זה יעשה אתכם חכמים יותר. כן, שמעתם נכון. לימוד נגינה על כלי כלשהו זה מסובך, והוכח שזה מגדיל את יכולת הזכרון וגם את יכולת הריכוז. וזה לא משהו זמני – מחקרים מראים שההשפעה מתמשכת, הרבה אחרי שכלי הנגינה כבר מקופל.

וזה גם מצויין בשביל לשפר את היכולות המוטוריות, פשוטו כמשמעו זה טוב לאוזניים ויכול לשפר את היכולות הקוגניטיביות שלכם. לימוד מוזיקה משפר את היכולות המטמטיות שלכם, אפילו אם לעולם לא תלמדו לקרוא מוזיקה. ואם תלמדו לקרוא ולכתוב מוזיקה, זה ישפר את היכולות שלכם גם במחלקה הזאת. ולא רק אני אומר את זה – יש המון מחקרים שמגבים את האמיתות האלה. בעקרון, זה אימון מקיף, כמו פאזל מחשבה שכדי לפתור אותו צריך להשתמש בידיים (ולפעמים ברגלים).

לימוד נגינה גם ישתלם לכם במקום העבודה, על ידי שיפור היכולות הארגוניות שלכם וניהול זמן נכון. לוקח זמן ללמוד לנגן, ולכן להבין איך למצוא את הזמן הדרוש להשקיע, כמו גם התגמול שבהשלמת משימות הם ערכים חשובים. עקביות היא תכונה חשובה מאד לחיים איכותיים ולימוד נגינה יעזור לכם להיות עקבים לפי היעדים שאתם מציבים לעצמכם. ואם תצטרפו ללהקה (גם משהו שאני ממליץ לכל אחד לנסות) תקבלו שיעורים אמיתים בעבודת צוות, כישורים חברתיים, ניהול אישיות, ושוב – עקשנות והתמדה. כל הדברים האלה יעזרו לכם בעבודה וגם בחיים האישיים.

נגינה יכולה לעזור בהרבה תחומים אחרים כמו לשפר את מערכת הנשימה, להתגבר על פחד במה, לשחרר לחצים, ובלה, בלה, בלה. הייתי יכול לכתוב עשר עמודים על כל היתרונות שבלימוד נגינה אם היה לי את הזמן. אבל בואו נגיע לעיקר: נגינה על כלי כלשהו תגרום לאנשים להעריך ולהעריץ אתכם. זאת עובדה מוכחת.

גם מוזיקאים מקצועיים וגם חובבנים שיורדים מהבמה אחרי הופעה מוצלחת מוצאים דייט בקלות. יש משהו מיוחד ומושך כשאתם שמים גיטרה, או יושבים מאחורי תופים, ומנגנים את הנשמה. אם כלי נגינה כלשהו קיים, יש גרופים שמעריצים אותו. אם זה מה שעושה לכם מוטיבציה, אני חושב שכלי נגינה פופולרים כמו אלה בלהקת רוק יתאימו יותר מאשר למשל, אבוב, אבל אני מוכן להתערב שנגן האבוב הראשי בפילרמונית של ניו יורק מצליח למצוא דייטים בקלות.

היתרונות של חינוך מוזיקלי

  • חינוך מוזיקלי לגיל הרך מסייע בפיתוח אזורים במוח האחראים על לימוד שפות והסקת מסקנות. הדעה הרווחת טוענת שהתפתחות המוח נמשכת שנים רבות לאחר הלידה. מחקרים מהעת האחרונה הראו בבירור שהשכלה מוזיקלית מפתחת את הצד השמאלי של המוח הידוע במעורבותו בעיבוד שפות, ולמעשה יכול לרשת את מעגלי המוח בדרכים ספציפיות. קישור בין שירים מוכרים למידע חדש יכול גם כן לעזור בהטבעת מידע על מוחות צעירים.

  • ישנו גם קשר סיבתי בין מוזיקה ואינטליגנציה מרחבית (היכולת לקלוט את העולם בצורה מדוייקת וליצור תמונות מנטליות של העולם סביבנו). אינטלגנציה מהסוג הזה, המאפשרת לאדם לדמיין אלמנטים שונים האמורים להשתלב יחדיו, היא קריטית לצורת החשיבה הנחוצה לכל דבר החל מפתירת משוואות מתמטיות מסובכות ועד ליכולת לארוז תיק עם כל הנחוץ לאותו היום.

  • סטודנטים לאמנויות לומדים לחשוב בצורה יצירתית ולפתור בעיות על ידי הדמיית פתרונות שונים ומגוונים ודחיית חוקים והשערות מיושנות. כידוע, לשאלות הנוגעות לעולם האומנויות אין תשובה אחת נכונה.

  • מחקרים שנעשו לאחרונה מעידים שתלמידים שלמדו אומנויות זוכים להצלחה גדולה יותר במבחני מיון כמו הפסיכומטרי. ובאופן כללי הם גם משיגים ציונים גבוהים יותר בתיכון.

  • לימודי אומנויות מעניקים לילדים הצצה פנימית לתרבויות שונות ומלמדים אותם לגלות אמפתיה גבוהה כלפי בני התרבויות הללו. ההתפתחות הזו של חמלה ואמפתיה, בניגוד להתפתחות של תאוות בצע וגישת ה״אני קודם״, מגשרת מעל הבדלי תרבויות תהומיים ומייצרת כבוד הדדי בין גזעים ולאומים שונים כבר מהגיל הרך.

  • תלמידי מוזיקה רוכשים מיומנויות גבוהות כאשר הם לומדים איך פרטים שונים מורכבים יחדיו בצורה קפדנית ומדוקדקת ומה מהווה יצירה איכותית בניגוד ליצירה בינונית. הסטנדרטים הללו, כאשר מיושמים על עבודת התלמיד עצמו, דורשים רמה חדשה של מצויינות ומאלצים את התלמידים למתוח את המשאבים והיכולות הפנימיות שלהם לקצה גבול היכולת.

  • בעולם המוזיקה, טעות היא טעות; הכלי מכוון או לא, התווים מנוגנים כהלכה או לא, הכניסה מתבצעת נכונה או לא. רק על ידי עבודה קשה ומאומצת יכול התלמיד להציג הופעה מוצלחת. וכך דרך לימודי המוזיקה מגלים התלמידים את הערך של מאמץ מתמשך בכדי להשיג מצויינות וזוכים לקטוף את התגמולים הממשיים של עבודה קשה.

  • לימודי מוזיקה משפרים משמעותית את המיומנות והמשמעת של עבודה קבוצתית. בכדי שתזמורת תשמע טוב כל הנגנים חייבים לעבוד יחדיו בהרמוניה למען השגת מטרה משותפת - ההופעה, כמו כן הם חייבים להתחייב ללימוד מוזיקה, נוכחות בחזרות, וכמובן הרבה תרגולים.

  • מוזיקה מספקת לילדים אמצעי להבעה עצמית. בעולמינו המודרני כאשר הבטחון היחסי ביסודות הקיום מתערער, האתגר הוא למצוא משמעות לחיינו ולשאוף להגיע לרמת מפותחות גבוהה יותר. כל אחד מאיתנו צריך להתחבר בשלב מסויים בחייו עם הלבה של קיומו, עם מי שהוא ומה שהוא מרגיש. הערכה עצמית היא תוצר לוואי של יכולת ההבעה העצמית הזו.

  • לימוד מוזיקה מפתח כישורים שנחוצים לסביבת העבודה. זה מפקס את התלמיד על ״עשייה״, בניגוד להתבוננות, ומלמד אותו להיות מסוגל להופיע, פשוטו כמשמעו, בכל מקום בעולם. מעסיקים מחפשים עובדים רב ממדיים עם גמישות מחשבתית שהשכלה מוזיקלית עוזרת ליצור כפי שמתואר למעלה. בכיתת המוזיקה תלמידים יכולים גם ללמוד איך לתקשר ולשתף פעולה האחד עם השני ברמה גבוהה יותר.

  • הופעה מוזיקלית מלמדת אנשים צעירים לכבוש את הפחד ולקחת סיכונים. חרדה קלה זה דבר חיובי, שיקרה תכופות בחיי האדם. התמודדות מוקדמת ותכופה עם החרדה הופכת אותה לבעיה פחות משמעותית בהמשך החיים. לקיחת סיכונים הינה חיונית בכדי להגיע למיצוי הפוטנציאל של הילד או הילדה. מוזיקה תורמת לבריאות נפשית.

  • חינוך לאומנות חושף את הילדים לדבר שאין דומה לו.

זה לא מאוחר מדי, אנשים. העצה הזאת היא לא רק עבור ילדים צעירים. למעשה, לימוד נגינה בשלב מאוחר יותר בחיים יכול להיות אפילו יותר מועיל, כי זה יכול לעזור לכם להחזיר חלק מהכישורים שהיו לכם ונשכחו במשך השנים.

No Comments
פסנתרנות

עיצוב פסנתר חדשני לעתיד

פסנתר כנף בוגאני

אם האן-סולו היה מתכוון לשבת ליד הקלידים עם פיגרין- ד׳אן והמודל-נודס בקנטינה של מוס אייסלי, הוא כפי הנראה היה מעדיף ששמונים ושמונה הקלידים שלו היו מעוצבים על ידי בונה הפסנתרים החדשני והמתקדם ביותר בגלקסיה, גרגילי בוגאני.

היצירה של ההונגרי הורכבה כולה מסיבי פחם ויושבת על שתי רגליים מפותלות המעוצבות במיוחד כדי לתפוס, להגביר ולכוון מחדש את הסאונד לתוך האולם. לאחר מיליון פאונד ושמונה אלפים שעות עבודה, בוגאני נכנס לנעליו של פרנץ ליסט.

הוירטואז מהמאה התשע עשרה מפורסם בכך שהשאיר אחריו שביל ארוך של חלקי פסנתר שבורים בעודו מותח את הגבולות של מה שהיה אפשרי מבחינה פסנתרית. הטכניקה והאקספרסיביות שלו היו עוצמתיות יותר מכל מה שמישהו לפניו ניסה להציג, והנפיצות הזו הובילה לשיפורים של מסגרת הברזל, ללוחות בעלי סאונד נוקשה יותר ולבנייה קשיחה יותר של גוף הפסנתר וקלידיו.

עיצוב חלק ורב עוצמה

מאז ימי פרנץ ליסט, הפסנתר עבר שינויים ותהפוכות רבות. עוד לפני שיצירתו המוזיקלית העתידנית של בוגאני נחתה על הבמה, פסנתרים מודרנים הורכבו מאלפי חלקים הדורשים יכולת אומנות מופלאה. במהלך עבודתו המדוקדקת, בוגאני עיצב מחדש כל חלק ב 18,000 החלקים של היצירה שלו. המטרה שלו הייתה לשלב את הצליל החלק והמעודן של כלי נגינה ישנים עם העוצמה חסרת המעצורים של הכלים המודרנים. בעזרת שימוש רק בסיבי פחם, הוא גם ביקש להפחית את השפעתם של טמפרטורה, אבק, לחות ועוד פקטורים סביבתיים כאלה על האינטונציה והמצלול של הפסנתר.

בוגאני הוסיף את הפרספקטיבה של אמן-מופיע לתחום העיצוב ובניית פסנתרים; השיפורים שהוא יצר היו מיועדים לא רק לשיפור הסאונד של הפסנתר אבל גם לשיפור החוויה של הפסנתרן. המנכ״ל של חנות הפסנתרים הניו יורקית הוותיקה Klavierhaus סיפר שהוא היה מהופנט על ידי הסאונד שבוגאני הצליח להפיק מהפסנתר שלו. פרשן של המגזין Dezeen ציין שהוא רצה, מטאפורית, לקחת את הפסנתר של בוגאני לנסיעה על מסלולי האוטובאן האגדי בגרמניה.

לא יותר טוב - אבל שונה!

ההיסטוריון של המוסיקה ג׳אנוס מאקסאי מדגיש, שלמרות הכל, אסור לבוגאני לחשוב שהפסנתר החדש שלו משופר באופן מהותי על פני כלי נגינה קודמים. מאקסאי מתעקש שהפסנתרן ההונגרי רצה, במקום זאת, לחקור צליליות חדשה ולעשות דברים בצורה שונה.

No Comments
פסנתרנות

שימל פגסוס – פסנתר כנף מעופף?

פסנתר שימל פגסוס

במבט ראשון פסנתר שימל פגסוס לא נראה כמו פסנתר. עם קווי המתאר היפיפיים האלו הנראים כאילו פוסלו ביד אמן, הפסנתר הזה נראה יותר כמו ספינת-חלל עתידנית. לפסנתר יש יותר מ200 מיתרים עם מפתח כיוונון הכולל 10,000 יצירות ועם מכסה הידראולי מתכוונן. לואיג׳י קולאני, פרופסור לביו-עיצוב, דימיין מחדש את ה88 קלידים המסורתיים ונתן לפסנתר הכנף פגסוס צורה עתידנית אורגנית.

בדיוק כמו במיתולוגיה היוונית, הפסנתר של פגסוס נראה כאילו הוא עומד לעופף באוויר. ואכן ה״פגסוס CC 208 P״ נבנה בעזרת טכניקות מודרניות וחומרים היי-טקים כמו שאפשר למצוא בשימוש בבניית מטוסים ומכוניות. פסנתר פגסוס מאובזר במקלדת המעוצבת על פי קווי מתאר ארגונומים; מה שאומר שהקלידים מוצגים בעקמומיות קטנה. יצירת האומנות מתמשכת אפילו לכיסא הפסנתר העשוי מעור בתפירה ידנית, ומתכוונן במלואו לגובה, רוחב ומרחק מהמקלדת. גימור לכה קשיח ומקצועי מסיים את העבודה, והתוצאה היא פסנתר כנף אלגנטי, עוצר נשימה ועם יופי על-זמני.

No Comments
פסנתרנות

פרשנות קלידים – מהמאה ה 14 למאה ה 19

Keyboard Interpretation From the 14th to the 19th Century: An Introduction

Howard Ferguson

העבודה הסטנדרטית מעוררת ההשראה הזו מהווה היכרות עם האינטרפטציות של מוזיקה מבוססת קלידים מהמאה ה-14 עד המאה ה-19. דוקטור פרגוסון מספק אינפורמציה על הכלי נגינה עצמם, ודן בנושא הנרחב, המרתק, והמשתנה-תמידית הנח מתחת לכותרת המרשימה הזו; סגנונות וסוגי מוזיקה, מקצב, ניסוח והבעה, איצבוע, מוסכמות קצבית, ה״טונים״ או המודה, קישוטים, בעיות של פסנתרנים, ובעיות של עורכים.

הספר גם מהווה חוות דעת קומפקטית ומקיפה הנוגעת בכל ענייני ההופעה והאימון המוזיקלי. למרות שהחומר מוצג תוך כדי מחשבה על הפסנתרן המופיע כקורא, הספר הזה עוסק ישירות בclavichord והספרות המקצועית בנושא. ההצעות בספר הנוגעות באמן המופיע מגיעות עד התקופה הרומנטית, אבל מתמקדות בעיקר במוזיקה מלפני 1800.

ישנם פרקים הנוגעים ישירות בכל הדאגות של הקלידן כולל קצב, הבעה, איצבוע, מוסכמות קצביות, קישוטים, פדלים, בעיות הנוגעות ישירות לפסנתר, ומגבלות התחום. החלקים המועילים ביותר הם אלו העוסקים בקווים מנחים לספרות על אינטרפטציות לקלידים ומוזיקה במהדורות מודרניות. למרות שלקרוא את הספר זו הדרך הטובה ביותר לצבור מידע, החלק הנוגע בקישוטים מוזיקלים מאורגן בצורה מספיק יעילה בכדי להשתמש בו כסימוכין ליד הקלידים.

בזכות העיבוי הזהיר של חומר חשוב ביותר הנאסף בספר הקצר הזה, הוא מהווה אבן-פינה באוסף הספרים על הופעה של נגן הקלידים המיודע. הספר מציג את המידע בצורה ברורה, מפורטת, וישימה, כמדריך מקצועי לאותניות בהופעה, דבר שכל נגן קלידים ימצא כחיוני ביותר.

״אני לא יכול לדמיין אף תלמיד רציני של קלידים שלא ירצה להחזיק וללמוד את הספר הנפלא הזה. זה לא לוקח יותר מדי זמן להבין שהתווים על הדף הם בדיוק כמו המתאר של יצירה מוזיקלית. יש הרבה מאוד חומר על כל יצירה שלא סומן כראוי. דרוש לנו הבנה של מה שלא נאמר בסימוני התווים בכדי ליצוק חיים לתוך יצירה מוזיקלית.״ – קרייג מאטסון

No Comments
פסנתרנות

מתאמנים לשלמות: זכרון והופעת פסנתר

Practicing Perfection: Memory and Piano Performance

Roger Chaffin, Gabriela Imreh, Mary Crawford

קיבולת הזכרון של מוזיקאים מפורסמים נראית כמעט על-אנושית. האם כאלו הישגים יוצאים מהכלל יכולים להיות מקושרים לאותם עקרונות העומדים מאחורי יכולות זכרון רגילות ויומיומיות? זהו הסיפור איך הפסנתרנית התכוננה ללימוד, שינון וצחצוח הקטע האחרון בקונצ׳רטו האיטלקי של באך, מנקודת מבטה של הפסנתרנית (מחברת מספר 2) ושל הפסיכולוג הקוגניטיבי (מחבר מספר 1) המתבוננים באימון. הקוֹנְטְרָפּוּנְקְט בין שתי הפרספקטיביות המשקפות מבט מבפנים ומבחוץ מסוכם על ידי התצפית של פסיכולוגית חברתית (מחברת מספר 3) הבוחנת כיצד שתי נקודות המבט האלו הוסדרו ביניהן.

נכתב עבור פסיכולוגים כמו גם מוזיקאים, הספר ״מתאמנים לשלמות: זכרון והופעת פסנתר״ של רוג׳ר צ׳פין, גבריאלה אימרה ומרי קרופורד, (Psychology Press, 2002), מספק את התיאור המפורט הראשון איך פסנתרנית מנוסה מארגנת את האימון שלה, מזהה את השלבים השונים של תהליך הלמידה, מאפיינת אימון של מקצוענים, ומספקת אסטרטגיות לאימון. הליבה של הספר, בכל מקרה, מתמקדת בשינון. ניתוח של הדרכים שפסנתרנים מפורסמים מהעבר תיארו כמסייעות לשינון חושף בלבול ואי-הסכמה ניכרים. המחברים מצביעים על איך עקרונות של זכרון שפותחו על ידי פסיכולוגים קוגניטיביים מיושמות על הופעה מוזיקלית וחושפים את הקשר הקרוב בין זכרון ואינטרפטציה.

״מכל שיתופי הפעולה הבין-תחומיים שנראו לאחרונה בין פסיכולוגים לאמנים מופיעים, בודאי שהפורה ביותר מביניהם…. הוא זה של פסנתרנית הקונצרטים האמריקאית-רומנייה גבריאלה אימרה עם הפסיכולוג הקוגניטיבי רוג׳ר צ׳פין ואשתו הפסיכולוגית החברתית מרי קרופורד. הייתי מרחיק לכת ואומר שהדו״ח על המחקר שלהם צריך להיות חומר קריאה חובה עבור כל פסנתרן, תלמיד ומורה של פסנתר במדינה.״ – מגזין הפסנתר

ומה איתך?

כמה חודשים של אימונים אתה מצפה שתצטרך להשקיע לפני שתוכל בבטחון מלא להופיע עם יצירה חדשה, ברמה של החלק השלישי בקונצ׳רטו האיטלקי של באך?

No Comments
פסנתרנות

הפסנתרנים הגדולים – ממוצרט עד היום

The Great Pianists: From Mozart to the Present

Harold C. Schonberg

מהלגטו הנפלא של מוצרט ש״זרם כמו שמן״ לגל הסוחף בפתאומיות של בטהובן, מהמגע ״המחודד כמו עיפרון״ של קלרה שומן לנגינה החושנית והגועשת של רובינשטיין, הפסנתרנים הגדולים מפיחים חיים באישיות, בשיטות, ובייחוד הטכני, המבריק, מעוצב ולעיתים אקסצנטרי, של הפסנתרנים הגדולים בהיסטוריה.

הרולד שונברג, המחבר והמבקר זוכה פרס הפוליצר, מציג תיאור ססגוני ועשיר של ההופעות, הסגנונות ולעיתים אף חייהם הפרטים והמאפיינים המוזרים של אמנים, כגון התחרות האינטנסיבית של מוצרט עם קלמנטי, ההשפעה הממגנטת של ליסט על נשים (כאשר הוא ניגן, נשים השליכו את תכשיטיהן על הבמה), וכסיסת הצפורנים העיקשת של גוטצ׳ולק, שהותירה את הקלידים מכוסים בדם.

הספר כולל פרופיל של הורוביץ וואן-קליבורן, בין השאר, ופרקים המפרטים את הנגינה והקריירה של פסנתרנים מודרנים כמו דה-לארוקה, אשכנזי, גילאלס, גולד, ברנדל, בולט, גוטיירז, ווואטס, ׳הפסנתרנים הגדולים׳ מציג מבט מקיף ומרתק על הנגנים האגדתיים בעבר ובהווה.

No Comments
פסנתרנות

א עד ת לפסנתרן

A Pianist's A–Z: A piano lover's reader

Alfred Brendel

אגדת הפסנתר רב-הכשרונות אלפרד ברנדל לא נח על זרי הזפנה מאז פרישתו.

אלפרד נולד ב1931 בוויסנברג, וכיום מתגורר בלונדון. למרות שהוא נפרד לשלום מבמת הקונצרטים לאחר ששה עשורים של הופעות, הוא ממשיך ללמד כיתות-מאסטר וקריאה. הוא גם המחבר של מספר ספרים, כולל ׳אלפרד ברנדל על מוזיקה׳ (הוצאת ספרי רובסון), ׳הינומת המסדר׳ וספר שירה – ׳אצבע אחת יותר מדי׳ (הוצאת פאבר). ברנדל ידוע כמי שמטיף רבות על חשיבות הרחבת הרפרטואר של פסנתרנים, לימוד המוזיקה הקוראלית והאינסטרומנטלית של מלחינים, לא רק המוזיקה שלהם לפסנתר, ואף טוען שפסנתרן שמפיץ את בשורת המוזיקה החדשה זכאי לשבחים מהמעלה הגבוהה ביותר.

״הספר הזה מזקק את כל מה, שבגילי התקדם, אני יכול לומר על מוזיקה, מוזיקאים, וכל מיני נושאים הנוגעים למקצוע הפסנתרנות שלי״, כך אומר ברנדל על הספר החדש שלו.

No Comments
פסנתרנות

פסנתרנות מאת איקו אונישי

Pianism

Aiko Onishi

הפסנתרנית והמחנכת הנכבדת אייקו אונישי מסכמת את הידע הנרחב שלה לגבי הפסנתר ויצירת מוזיקה בספר ״פיאניזם״.

איזה מקור אחר מתאר את המחוות הפיזיות השונות הנדרשות בכדי להפיק כל כך הרבה סוגים שונים של סאונד? – לא רק טונים של שירה, אבל גם, לדוגמה, טונים הרמוניים, טונים נטולי-צבע, טונים אקורדים עשירים, וטונים שנשמעים כמו פעמונים.

בעזרת מטאפורות ודימויים עשירי-דמיון, גברת אונישי מציעה איך לנתח פרטיטורה בכדי לתקשר מבע מוזיקלי אקספרסיבי. היא מספקת לנו הצעות מעשיות ללמוד רפרטואר, שינון, והכנה להופעה. אפילו רק ההבחנות וההצעות שלה בנוגע לפדלים הופכות את הספר הזה לקריאת חובה.

״לדעתי האישית, ׳פיאניזם׳ של אייקו אונישי מהווה ציון-דרך בספרות המקצועית לנגינה בפסנתר. מדובר במקור יקר-ערך למורים ולתלמידים החל משנות הלימוד המוקדמות ועד לרמת הפסנתרן האמן.״ – פרופסור נליטה טרו, ראש החוג לפסנתר בבית ספר למוזיקה איסטמן

No Comments
פסנתרנות

אימוני נגינה על פסנתר למבוגרים

אימון נגינה בפסנתר למבוגרים

אני זוכר שאחת התלמידות אמרה לי:

אהה, אני יודעת מה אתה עושה בשיעורים. אתה נותן לי להתאמן על כל התרגילים שאתה יודע שאני לא אתאמן עליהם בבית“. אכן קיויתי שהיא תחזור על התרגילים בבית…

אני מקדיש חלק נכבד מזמן השיעור להסביר לתלמידים בכל הגילאים איך להתאמן בנגינה על הפסנתר (ובכלל על כלי נגינה). לדעתי זה מאד חשוב.

חלק ממורי הנגינה לא מסבירים לתלמידים איך כדאי להם להתאמן. הם מניחים שתלמידים מבוגרים ידעו איך להתאמן. לא ברור לי למה הם חושבים כך, אולי בגלל שהם היו מאד צעירים וכישרוניים כשהם למדו לנגן הם לא מבינים שמעט מאד תלמידים מבוגרים יודעים איך להתאמן. חלק מהמורים אפילו לא יודעים איך הם עצמם לומדים, הם פשוט עושים את זה בצורה אוטומטית.

גיל לא משחק תפקיד בטכניקות אימונים. שיטות האימון נקבעות לפי הצרכים של היצירה אותה מנגנים והכשרונות או המגבלות של התלמיד. אני לא מכיר שיטות אימון מיוחדות למבוגרים.

לא מומלץ למצוא טכניקת אימון מועדפת ולהתאמן רק על הטכניקה הזאת. חייבים לגוון כדי לשמור על מעורבות מנטלית. אימון נגינה לא צריך להיות משעמם.

עבור תלמידים מנוסים, עצות האימון המועילות ביותר הן אלה שהם שכחו כבר או שלא חשבו עליהן בהקשר הנוכחי. צריך המון הבנה ומודעות עצמית כדי לדעת איך להתאמן בכל זמן נתון. לפעמים הרבה יותר קל לי להגיד לתלמידים איך הם צריכים להתאמן מאשר להגיד לעצמי איך להתאמן.

מידע על טכניקות אימונים זמין בשפע גם בספרים וגם באינטרנט. וחלק מהטכניקות סותרות אחת את השניה. אך זה רק מחזק את הצורך “לדעת את עצמך”, אפילו בכלי הנגינה שבחרת.

טכניקת אימון חביבה עלי שבדרך כלל אינה מוזכרת במקומות אחרים היא להתאמן בנגינת התוים הבודדים של המלודיה והבס ביחד (ולדלג על כל התוים הפנימיים). בדרך כלל הכי יעיל לעשות זאת בעזרת אצבע אחת בכל יד (לדעתי הכי טוב עם האגודל והאצבעות הרביעית והחמישית). זה כמו לנגן את החלק של הכינור והצ’לו בסימפוניה. בפוגות, הטכניקה הזאת פועלת מצוין בכל שילוב של שני קולות. הטכניקה ממקדת את המחשבה על השוני הקיים ביצירות ומזכירה לגוף שהצורה בה הידיים זזות חשובה לא פחות מהצורה בה האצבעות זזות.

טכניקת האימון צריכה להיות מאד יעילה בשיפור היצירה.

  • חשוב להתאמן כל יום.

  • חשוב להיות קשוב לחלוטין ולספור.

  • חשוב לוודא שהאיצבוע נכון ועקבי.

  • אל תחזרו על טעויות. אם עשיתם טעות, תבדקו מה היתה הבעיה בכדי להבין את הטעות ולתקן אותה לפני שהיא מושרשת.

No Comments
פסנתרנות

תווי פסנתר: עולם הפסנתרן

Piano Notes: The World of the Pianist

Charles Rosen

צ׳ארלס רוזן הוא אחד הפסנתרנים המוכשרים בעולם – ואחד הפרשנים המוזיקליים המבריקים ביותר. הוא ידוע כפסנתרן המופיע בעיקר עם יצירות של באך, בטהובן, סטרווינסקי, ואליוט קארטר, כמו כן הוא כתב ביקורות שזכו לשבחים רבים עבור תלמידים מתקדמים ומקצוענים.

בספרו ׳תווי פסנתר׳ (Free Press, 2002) הוא כותב עבור קהל רחב יותר על חבר וותיק – הפסנתר עצמו. בהתבססו על חוכמת חיים ועל הידע שצבר אודות פסנתרנים רבים גדולים מהעבר, רוזן מראה לנו למה הכלי נגינה דורש שילוב חמור של מיומנות פיזית ומנטלית. הקוראים יאספו הרבה תובנות לא-ידועות – מכיצד פסנתרנים מגוונים את היציבה שלהם, לאיך חיתוכים ומיקומי המקרופונים יכולים להרוס הקלטות, ועד לכיצד ההיסטוריה של ההלחנה נשלטה על ידי הפסנתר במשך שתי מאות. וכמובן הוא שופע סיפורים על הרבה מאוד מוזיקאים גדולים.

רוזן חושף את הדרך האהובה על נדיה בולאנגר איך להימנע מלהעביר ביקורת על הופעות של חבריה (״אתה יודע מה אני חושבת,״ נאמר ברצינות וכנות), למה ההקלטות של גלן גולד סובלות מנגיעות של “double-strike”, ואיך אפילו ולדימיר הורוביץ הוקסם מהאפשרות לחתוך מספר הופעות לתוך הקלטה אחת.

ההסברים של רוזן לגבי ההנאות הפיזיות, הדרישות והאי-שביעות רצון מהפסנתר, יענגו ויחכימו כל אחד שאי-פעם התיישב ליד קלידים, כמו כן כל אחד שאוהב להאזין לכלי. בסופו של דבר, הוא מסיים בתו מהורהר.

המוזיקה המערבית נבנתה סביב הפסנתר מהעידן הקלאסי ועד לאחרונה, ובמשך תקופה ארוכה הפסנתר היה מצרך חובה בכל בית משכבת הביניים ומעלה. יצירת מוזיקה היה חלק מהותי במרקם החיים החברתי. אבל הימים האלו נגמרו. פחות ופחות אנשים לומדים לנגן על הכלי כיום. העלייה של מוזיקה מוקלטת הפכה את סגנונות הנגינה ליותר הומוגניים והפחיתה משמעותית את תדירות ההליכה לקונצרטים. מוזיקה ללא ספק תשרוד, אבל האם החוויה הפיזית לחלוטין של נגינה בפסנתר תשוב להיות כשהייתה?

No Comments
פסנתרנות

טרנספוזיציה לשיפור התיאוריה ואימון האוזן

מעגל טרנספוזיציה

רוצים שיעור פרקטי בתיאוריה? נסו טרנספוזיציה.

הדבר הנפלא בטרנספוזיציה הוא שניתן ליישם אותה בכל רמת נגינה שבה אתם נמצאים. אם אתם לומדים מזורקה של שופן, קחו חלק ונסו לנגן אותו בכל הסולמות. אם אתם עדיין ביצירות קלות יותר – תעשו את אותו דבר. מעבר לכך שתלמדו יותר על היצירות עליהן אתם עובדים, תקבלו גם הבנה מעמיקה יותר על הדרך שבה האלמנטים השונים של היצירה מיושמים בכל הסולמות – ידע שמאד יעזור בעתיד.

חשוב שתכירו את היצירה טוב ותדעו איך היא נשמעת לפני שאתם מנגנים אותה בסולמות שונים. בנוסף חשוב מאד שתכירו את ההרמוניה של היצירה. אם אתם לא מבינים את ההרמוניה של היצירה כדי שתבקשו עזרה עם זה. אם כבר יש לכם את הידע הזה לפני שמתחילים את הטרנספוזיציות, תקבלו שיעור יוצא מן הכלל בתיאוריה מיושמת בנוסף לאימון השמיעה.

הרבה פעמים התועלת שבניגון חלק מיצירה בכל הסולמות הרבה יותר גדולה מאשר שעות של למידה מספרים.

איזה סולמות הכי קל לכם לנגן בהם? איזה סולמות הכי קשים?

עזרים לטרנספוזיציה מהירה

No Comments
פסנתרנות

חיזוק האצבעות לנגינה טובה יותר

אימון נגינה לחיזוק האצבעות

יש לי תלמיד שאני עובד איתו כבר תקופה על חיזוק אצבעותיו. חשבתי שתרגילי האנון יוכלו לעזור, אבל אני רואה שהוא מאוד מתוח – כתפיים, מרפקים, מפרקי כף היד, והכל! וזה דבר שממש מתערב בהתקדמות שלו. האם יש לכם איזו המלצה מה לעשות?

זה כזה אתגר גדול ללמד תלמידים לנגן עם אצבעות חזקות אבל להישאר רפויים ונטולי-מתח! כמובן, בגיל צעיר הם לא יכולים להבין את כל הפרטים המרכיבים את הטכניקה הנכונה, אבל אם אנחנו המורים עומדים על המשמר בנושא הזה, אנחנו נוכל להכין אותם להצלחה ארוכת-טווח בכך שנחדיר להם את הטכניקה הנכונה ואת ההבנה של עקרונותיה. וזה לעניות דעתי המפתח הראשון – הם חייבים להבין את העקרונות מאחורי מה שאנחנו אומרים להם לעשות בכדי שיוכלו לתקן את עצמם בעת הצורך. אז הנה שלושה עקרונות שאני מנסה לשלב לתוך הלימוד שלי (ברור שמדובר כאן בפישוט של העקרונות, אבל הם יעילים בכל מקרה!):

כוח המשיכה

משקל נופל לנקודה הנמוכה ביותר. זה העקרון שקובע את גובה הכסא, את התנוחה של הזרועות, מפרקי כף היד והאצבעות, ואת שחרור משקל הזרוע. לרוב יש לי תלמיד שמפיל את זרועו לתוך היד שלי, ואז אני מחזיק אותו עד שהם מתחילים לשחרר לגמרי את המשקל שלהם ולגרום לזה להרגיש ״מת״. אז אני שואל אותם איפה הם רוצים שיהיה היעד הסופי של המשקל כאשר הם מנגנים בפסנתר. על קלידי הפסנתר, כמובן! לכן, מכיוון שהאצבעות הן החלק בגוף שמגיע במגע ישיר עם הקלידים, זה צריך להיות מרכז כוח הכבידה לכל הזרוע. וזו הסיבה שלתלמידים אסור לנגן עם מפרקי כף היד נחים על קצה הפסנתר, או עם הכסא נמוך מדי, או כאשר המרפקים שלהם צונחים, וכדומה.

חוזק

לרוב בשיעור הראשון עם תלמידים חדשים אני שואל אותם אם הם יודעים מהו סוג המבנה החזק ביותר. לאחר כמה דקות של מחשבה וניחושים, אני שולף את התמונה של קשת השער למערב בסנט לואיס. אנחנו דנים בקצרה בדרך שבה הקשת נבנתה ומה עושה אותה כל כך חזקה. אז אני מדגים צורה טובה להחזיק את האצבע על הקלידים בכדי להעביר את היישום לנגינה על פסנתר. תלמידים מתחילים לרוב נתקלים בקושי להחזיק את האצבע בצורה זו אפילו אם הם מבינים את זה, אז אנחנו עושים Finger O’s כדי לבנות את השרירים הללו! (אנחנו בעצם לוחצים כל אצבע אל מול האגודל בכדי ליצור צורת ״O״. בשביל הכיף, אני בדרך כלל מנסה בזריזות להפריד את האצבעות שלהם כדי לבחון כמה הן באמת חזקות. :-))

הובלה

בסופו של דבר, כל הגוף עובד ביחד כדי להוביל את האנרגיה ליצור צליל – בתקווה שיהיה צליל מוסיקלי יפהפה! אתם רוצים שהזרימה של האנרגיה הזו תהיה גמישה ולא תוגבל בשום דרך שהיא. זה קובע היכן התלמידים יושבים על הכיסא, איך הם משתמשים בכתפיים שלהם, איך מערכת היחסים בין האצבעות ומפרק כף היד, ועוד הרבה דברים. עבור מיקום הכיסא, אנחנו עובדים על איך לסובב את הירך על צירה במקום להישען כך שהגוף נשאר מיושר בזמן שהתלמיד נע גבוה יותר ונמוך יותר. בשביל הכתפיים, אנחנו שואפים לשאירן רגועות ולהצניח את המשקל למטה, במקום להרים אותו למעלה וליצור מתח. בשביל המערכת יחסים בין המפרק לאצבע, אחנו מאמנים את האצבעות להרחיב ולכווץ כדי לאפשר תנועות לרוחב במקום פיתולים. וכהנה וכהנה.

לדעתי זה חסר טעם לנדנד לגבי החיצוניות (מפרקים נפולים, כתפיים מורמות, פרקי אצבעות מכווצים, אגודלים שטוחים, וכו׳) מבלי להסביר את ההיגיון מאחורי זה לתלמידים. כאשר הם מבינים את עקרונות היסוד ומתחילים לחוות את האפקט של יישומם בשעת הנגינה, הם מוצאים את המוטיבציה לשלב את העקרונות הללו לתוך האימון שלהם. כל המשחקים והתרגילים הטכניים שבעולם (לדוגמא תרגילי האנון) או רפרטואר ספציפי לא יוכלו לחזק את האצבעות ולהפחית את המתח אם המורה והתלמיד לא עובדים במכוון להשגת המטרות הללו. לעומת זאת, כאשר המורה והתלמיד מציבים מטרות ברורות לפניהם, כל תרגיל או יצירה מהרפרטואר יכולים לשרת אותם בהשגת היעד הנחשק.

במילים אחרות, לנגן את תרגילי האנון לא מבטיח אצבעות חזקות יותר, אבל אתם יכולים להשתמש בתרגילים הללו של האנון כאמצעי לחזק את האצבעות שלכם אם תיגשו אליהם עם ההבנה והיישום הנכונים של עקרונות הנגינה על פסנתר. אלו הן המחשבות שלי בכל מקרה, אך אני אשמח לשמוע מחשבות ותובנות של אחרים על הנושא הזה! הרגישו חופשי להוסיף את ההערות שלכם למטה.

No Comments
פסנתרנות

המוזיקה היא עולם והוא לא שטוח בכלל

המוזיקה היא עולם לא שטוח

מוזיקה היא מדע

היא מדוייקת, תחומה בגבולותיה; היא דורשת אקוסטיקה מוגדרת ומיוחדת. הפרטיטורה המלאה של מנצח התזמורת הינה תרשים, שרטוט המציין בתוכו את התדרים, העוצמות, שינויי הווליום, המלודיה וההרמוניה, והכל מוצג בו-זמנית ובשליטה מדוייקת על התזמונים.

מוזיקה היא מתמטיקה

המקצב המוזיקלי מבוסס על על חלוקת הזמן לחלקיקים, אם תרצו שברים פשוטים, דבר הנעשה באופן מיידי ובצורה טבעית, מבלי חישובים הנערכים במחברת.

מוזיקה היא שפה זרה

רוב המונחים המוזיקליים נלקחו מאיטלקית, גרמנית או צרפתית; ושפת התווים ללא ספק אינה אנגלית – זו בעצם קצרנות מפותחת ביותר המשתמשת בסמלים בכדי לייצג רעיונות. ניתן לומר שהסמנטיקה המוזיקלית יוצרת את השפה השלמה והאוניברסלית ביותר בעולמינו האנושי.

מוזיקה היא היסטוריה

מוזיקה לרוב משקפת את הסביבה והעת בה היא נוצרה, לעיתים קרובות המוזיקה מייצגת ומציגה את מאורעות הזמנים במדינה ו/או רגשות לאומיים.

מוזיקה היא חינוך גופני

הנגינה דורשת תאום מופלא בין האצבעות, הידיים, הזרועות, השפתיים, הלחיים וכל שרירי הפנים, בנוסף לשליטה יוצאת מן הכלל בשרירי הגב, בטן וחזה, המגיבים מיידית לסאונד שהאוזן שומעת והמוח מפרש.

אז מה היא בעצם המוזיקה?

מוזיקה היא כל הדברים הללו, אבל בעיקר, מוזיקה היא אומנות. היא מאפשרת לבן אדם לקחת את כל הטכניקות היבשות והמשעממות (אך קשות) האלו ולהשתמש בהן בכדי ליצור הרגשה. וזה דבר אחד שהמדע לא יכול להעתיק; אנושיות, תחושה, רגש, תקרא לזה מה שתרצה, זו מהות המוזיקה.

וזו הסיבה שאנחנו לומדים ומלמדים מוזיקה!

לא בגלל שאנו מצפים מתלמידנו להתמחות במוזיקה
לא בגלל שאנו מצפים מהם לנגן או לשיר כל חייהם
לא כדי שהם יוכלו להירגע
לא כדי שהם ימצאו הנאה

אבל –

כדי שהם יהיו אנושיים
כדי שהם יידעו לזהות יופי
כדי שהם יהיו רגישים
כדי שהם יתקרבו לאינסוף שמעבר לעולם הזה
כדי שיהיה להם משהו לדבוק בו
כדי שיהיה להם יותר אהבה, יותר חמלה, יותר נועם, יותר טוב

בקצרה, יותר חיים

כי מה הטעם לבנות חיים משגשגים אם אתה לא יודע איך לחיות?

וזו הסיבה שאנו לומדים ומלמדים מוזיקה!

No Comments
פסנתרנות

העצה הכי טובה בעולם לאימונים בנגינה

עצה לאימון בנגינה

לאחר הרבה שנים של נגינה אצל מורים ובהרכבים שונים אני יכול להגיד בהחלטטיות שהעצה הזאת היא העצה הכי טובה לאימון בנגינה שקיימת.

היא פשוטה, אמינה, וכאשר היא מיושמת היא תשפר את יכולת הנגינה שלכם בהרבה.

ניתן לישם את השיטה הזאת בכל גיל ובכל רמת נגינה.

השיטה הזאת מקבילה להצלחה על הפסנתר יותר מכל גורם אחר. יותר מכך, אלו שמשתמשים בשיטה לעיתים רחוקות מראים פחות התקדמות ושיפור לעומת אלו שכם משתמשים בשיטה הזאת.

בכל השנים שלי כפסנתרן שנמצא בסביבת פסנתרנים אחרים, אני יכול להגיד שתלמידים שמשתמשים בשיטה הזאת ישתפרו ויהיו הרבה יותר טובים מאלו שלא משתמשים בשיטה.

השיטה הזאת נמצאת בשימוש פסנתרני קונצרטים מוצלחים במשך מאות שנים עם תוצאות מדהימות.

העצה הזאת מגובית בשנים של עבודה קשה ועל סמך המון מידע מהעולם האמיתי ואני נותן לכם אותה בחינם. מוכנים?

השיטה פועלת בצורה הבאה:

תתאמנו!

No Comments
פסנתרנות

מתי אתם מתאמנים בנגינה על הפסנתר?

אימון נגינה על פסנתר

דיברתי עם כמה תלמידים לנגינה על פסנתר לאחרונה על השעה ביום שבה הם מתאמנים. מתי אתם מתאמנים?

ממש כמו ללכת לחדר כושר, ההתאמנות בנגינה היא משהו שיכול בקלות להידחות “למחר”, שבמהרה הופך ל”שבוע הבא”. בשבילי, הזמן הכי טוב להתאמן בנגינה על פסנתר הוא הזמן שאוכל להתמיד בו כל יום.

אני מעדיף להתאמן בנגינה בבוקר. הרבה אנשים שעובדים במשרות קבועות מתשע עד חמש אמרו לי אותו דבר. בהתחלה קשה לקום מוקדם, אבל זה שווה את המאמץ כי הערבים נשארים פנוים וניתן לראות שיפור משמעותי לאורך זמן. בערב, לעומת זאת, אני אוהב לנגן בשביל הכיף, לאו דווקא להתאמן על יצירה ספיציפית או טכניקה מסוימת, אלה יותר בשביל ההנאה.

מתי שתחליטו להתאמן – תתמידו! אל תהפכו את הנגינה על פסנתר לארוע “מרחף” בלוח הזמנים שלכם, אלא הפכו אותו לשגרה יומית. בנוסף לכך שתשתפרו שתשיגו יותר לאורך זמן, אתם תתרגלו לאימונים הנגינה בפסנתר שיהפכו להיות חלק מהנה בשגרה היומית שלכם.

אני סקרן לדעת מה אתם חושבים. מתי אתם מתאמנים על הפסנתר? אתם רעננים יותר בבוקר או שאתם מנגנים כדי להרגע בערב? באיזה זמנים מתאפשר לכם להתמיד? ספרו לי בתגובות.

No Comments