מה זה ג'אז מודרני

ג’אז מודרני הוא סגנון מוזיקה הכולל בתוכו את כל תת-סגנונות הג’אז הפופולרים שהתפתחו משנות השמונים של המאה העשרים. תתי הסגנון של הג’אז מודרני התפתחו מהשילוב של סגנונות ג’אז ורוק ששולבו בשנות השישים של המאה העשרים. ג’אז מודרני בדרך כלל משלב הרמוניות ואילטורים מסגנון הג’אז עם מקצבים וכלי נגינה מודרנים. רוב המנגינות בסגנון הזה הן אינסטרומנטליות (ללא מילים) והפסנתר או הקלידים בדרך כלל בעלי תפקיד מרכזי.

במאמר הזה נסקור את תתי הסגנונות של הג’אז המודרני. יש אומנים שמאופיינים עם כל תת סגנון, ויש אומנים אחרים שמשלבים מכל תתי הסגנון לפי הצורך ויוצרים את הצליל המיוחד שלהם. שתי דוגמאות טובות הן הרבי הנקוק ותזמורת הג’אז המודרני המצויינת המעילים הצהובים.

כדי להבין את המאפיינים של הג’אז מודרני כדאי להכיר את התהליך האבולוציוני שהג’אז עבר החל משנות השישים של המאה העשרים ועד היום.

שילוב ג'אז-רוק (Jazz-Rock Fusion)

בשנות השישים הרבה מוזיקאי ג’אז התחילו לשלב מקצבי רוק וכלי נגינה חדשים עם הרמוניות ואלטורים של ג’אז, וכך נוצר המונח פיוז’ן (fusion). מיילס דייויס הוא המוזיקאי הכי מפורסם מהתקופה והאלבום שלו Bitches Brew הוא קלאסיקה של כל הזמנים ולזכותו זקופה השקת תקופת הג’אז-רוק. הרבה נגני ג’אז שניגנו עם מיילס דייויס המשיכו לאחר מכן עם קריירות ג’אז ופיוז’ן מצליחות משל עצמם ובכך יצרו את הגל הראשון של אומני פיוז’ן שהתפתחו בשנות השבעים.

פסנתרנים וקלידנים מהגל הראשון כוללים:

נגנים אחרים שניגנו עם מיילס דייויס כוללים את טוני וויליאמס שהקים את התזמורת Lifetime (עם הקלידן אלאן פאסקוא), והגיטריסט ג’ון מקלאפין שהקים את תזמורת מהוישנו.

ג'אז מודרני

בשנות השמונים של המאה העשרים התחיל הגל השני של נגני ג’אז אלקטרוני. המוזיקאים כללו הרבה אלמנטים של R&B בנגינה שלהם, בעיקר במקצבי הגרוב ובמלודיות המעבר. תזמורות ראויות לציון שהתחילו בגל השני:

מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים, המונח “ג’אז מודרני” מתייחס לקטגוריה שלמה של תתי סגנונות המשלבים כלי נגינה אלקטרונים ואקוסטים עם הרבה מקצבים.

תתי הסגנונות של ג’אז מודרני כוללים:

ג'אז-פאנק (Jazz-Funk or Crossover Jazz)

ברוב המקרים סגנון ג’אז-פאנק מודגש על ידי מקצבים של R&B ופאנק. המלודיות והאילטורים מושפעים בעיקר מבלוז ו R&B. בין הקלידנים שמאופיינים עם הסגנון הזה נמצאים ג’ף לורבר וגם ג’ורג’ דיוק.

פופ-ג'אז (Pop-Jazz or Jazzy Pop)

סגנון פופ-ג’אז מאופין על ידי מלודיות מסחריות ונגישות, עם הרמוניות ומקצבים פשוטים. בדרך כלל אין בכלל או שיש מעט אילטורים. פסנתרני פופ-ג’אז ראויים לציון כוללים את נורה ג’ונס וגם ג’יימי קולום.

ג'אז חלק (Smooth Jazz)

סגנון הג’אז החלק מבוסס על מקצבי גרוב נגישים ובדרך כלל עובר הרבה עיבודי הפקה. הרבה פעמים המלודיות חוזרות על עצמן תוך אילטורים על ההרמוניה במסגרת R&B או פאנק. נגני ג’אז חלק מוכרים כוללים את ג’ו סמפל וגם בריאן קולברטסון.

ג'אז בסגנון ECM

השם של הסגנון הזה נגזר ישירות מהשם של לייבל ההקלטות ECM אבל משתמשים בו כדי לתאר את התת-סגנון בכללו. ג’אז ECM מאופין בטקסטורות פתוחות, הרבה פעמים מלווה באפקטים ועיבודי הפקה, ומשתמש במגוון רחב של הרמוניות ג’אז. פסנתרנים שמאופיינים עם הסגנון הזה כוללים את יוליה הולסמן וגם קיט’ ג’ארט.

ג'אז ניו-אייג' (New Age Jazz)

סגנון הניו אייג’ ג’אז מאופיין בצלילים מרגיעים, עם מקצבים עדינים. אם יש אילטורים הם בדרך כלל בעוצמה נמוכה ומנוגנים כחלק מהרמוניות משתנות בהדרגה. תת סגנון הג’אז הזה מושפע מעט מאד מהבלוז או R&B. פסנתרני ג’אז ניו אייג’ כוללים את קייקו מאטסוי וגם טרי דיסלי.

אסיד ג'אז (Acid Jazz)

סגנון אסיד ג’אז הוא שילוב של ג’אז, פאנק, והיפ-הופ. ההשפעה של ההיפ-הופ מתבטאת בשימוש במקצבים וסימפולים שחוזרים על עצמם (looped beats), והסגנון עצמו מאד מושפע מבלוז ו R&B. קלידני אסיד ג’אז שכדאי לציין כוללים את אנדרו לוי (מהתזמורת Brand New Heavies) וגם את הרבי הנקוק (אמצע שנות התשעים).

נו ג'אז או ג'אזטרוניקה (Nu Jazz or Jazztronica)

הסגנון הזה משלב ג’אז ומוזיקת ריקודים אלקרטרונית. בדומה לסגנון האסיד ג’אז, גם פה יש שימוש רחב במקצבים ודגימות שחוזרות על עצמן, אבל מושפע הרבה יותר מסגנון הטראנס והטכנו. אומני נו ג’אז פופולרים כוללים את הקלידן בארני מקאול מהתזמורת אוסף הגרוב שמשלבים במוזיקה שלהם סגנונות נו ג’אז ואסיד ג’אז, והמפיק והמוזיקאי האלקטרוני הצרפתי לודויק נוארה הידוע גם בשם סט. ג’רמיין.

מה זה ג’אז מודרני

שילוב ג'אז-רוק (Jazz-Rock Fusion)