ג’אז

פסנתרנות

מה זה ג’אז מודרני

ג'אז מודרני

ג’אז מודרני הוא סגנון מוזיקה הכולל בתוכו את כל תת-סגנונות הג’אז הפופולרים שהתפתחו משנות השמונים של המאה העשרים. תתי הסגנון של הג’אז מודרני התפתחו מהשילוב של סגנונות ג’אז ורוק ששולבו בשנות השישים של המאה העשרים. ג’אז מודרני בדרך כלל משלב הרמוניות ואילטורים מסגנון הג’אז עם מקצבים וכלי נגינה מודרנים. רוב המנגינות בסגנון הזה הן אינסטרומנטליות (ללא מילים) והפסנתר או הקלידים בדרך כלל בעלי תפקיד מרכזי.

במאמר הזה נסקור את תתי הסגנונות של הג’אז המודרני. יש אומנים שמאופיינים עם כל תת סגנון, ויש אומנים אחרים שמשלבים מכל תתי הסגנון לפי הצורך ויוצרים את הצליל המיוחד שלהם. שתי דוגמאות טובות הן הרבי הנקוק ותזמורת הג’אז המודרני המצויינת המעילים הצהובים.

כדי להבין את המאפיינים של הג’אז מודרני כדאי להכיר את התהליך האבולוציוני שהג’אז עבר החל משנות השישים של המאה העשרים ועד היום.

שילוב ג'אז-רוק (Jazz-Rock Fusion)

בשנות השישים הרבה מוזיקאי ג’אז התחילו לשלב מקצבי רוק וכלי נגינה חדשים עם הרמוניות ואלטורים של ג’אז, וכך נוצר המונח פיוז’ן (fusion). מיילס דייויס הוא המוזיקאי הכי מפורסם מהתקופה והאלבום שלו Bitches Brew הוא קלאסיקה של כל הזמנים ולזכותו זקופה השקת תקופת הג’אז-רוק. הרבה נגני ג’אז שניגנו עם מיילס דייויס המשיכו לאחר מכן עם קריירות ג’אז ופיוז’ן מצליחות משל עצמם ובכך יצרו את הגל הראשון של אומני פיוז’ן שהתפתחו בשנות השבעים.

פסנתרנים וקלידנים מהגל הראשון כוללים:

נגנים אחרים שניגנו עם מיילס דייויס כוללים את טוני וויליאמס שהקים את התזמורת Lifetime (עם הקלידן אלאן פאסקוא), והגיטריסט ג’ון מקלאפין שהקים את תזמורת מהוישנו.

ג'אז מודרני

בשנות השמונים של המאה העשרים התחיל הגל השני של נגני ג’אז אלקטרוני. המוזיקאים כללו הרבה אלמנטים של R&B בנגינה שלהם, בעיקר במקצבי הגרוב ובמלודיות המעבר. תזמורות ראויות לציון שהתחילו בגל השני:

מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים, המונח “ג’אז מודרני” מתייחס לקטגוריה שלמה של תתי סגנונות המשלבים כלי נגינה אלקטרונים ואקוסטים עם הרבה מקצבים.

תתי הסגנונות של ג’אז מודרני כוללים:

ג'אז-פאנק (Jazz-Funk or Crossover Jazz)

ברוב המקרים סגנון ג’אז-פאנק מודגש על ידי מקצבים של R&B ופאנק. המלודיות והאילטורים מושפעים בעיקר מבלוז ו R&B. בין הקלידנים שמאופיינים עם הסגנון הזה נמצאים ג’ף לורבר וגם ג’ורג’ דיוק.

פופ-ג'אז (Pop-Jazz or Jazzy Pop)

סגנון פופ-ג’אז מאופין על ידי מלודיות מסחריות ונגישות, עם הרמוניות ומקצבים פשוטים. בדרך כלל אין בכלל או שיש מעט אילטורים. פסנתרני פופ-ג’אז ראויים לציון כוללים את נורה ג’ונס וגם ג’יימי קולום.

ג'אז חלק (Smooth Jazz)

סגנון הג’אז החלק מבוסס על מקצבי גרוב נגישים ובדרך כלל עובר הרבה עיבודי הפקה. הרבה פעמים המלודיות חוזרות על עצמן תוך אילטורים על ההרמוניה במסגרת R&B או פאנק. נגני ג’אז חלק מוכרים כוללים את ג’ו סמפל וגם בריאן קולברטסון.

ג'אז בסגנון ECM

השם של הסגנון הזה נגזר ישירות מהשם של לייבל ההקלטות ECM אבל משתמשים בו כדי לתאר את התת-סגנון בכללו. ג’אז ECM מאופין בטקסטורות פתוחות, הרבה פעמים מלווה באפקטים ועיבודי הפקה, ומשתמש במגוון רחב של הרמוניות ג’אז. פסנתרנים שמאופיינים עם הסגנון הזה כוללים את יוליה הולסמן וגם קיט’ ג’ארט.

ג'אז ניו-אייג' (New Age Jazz)

סגנון הניו אייג’ ג’אז מאופיין בצלילים מרגיעים, עם מקצבים עדינים. אם יש אילטורים הם בדרך כלל בעוצמה נמוכה ומנוגנים כחלק מהרמוניות משתנות בהדרגה. תת סגנון הג’אז הזה מושפע מעט מאד מהבלוז או R&B. פסנתרני ג’אז ניו אייג’ כוללים את קייקו מאטסוי וגם טרי דיסלי.

אסיד ג'אז (Acid Jazz)

סגנון אסיד ג’אז הוא שילוב של ג’אז, פאנק, והיפ-הופ. ההשפעה של ההיפ-הופ מתבטאת בשימוש במקצבים וסימפולים שחוזרים על עצמם (looped beats), והסגנון עצמו מאד מושפע מבלוז ו R&B. קלידני אסיד ג’אז שכדאי לציין כוללים את אנדרו לוי (מהתזמורת Brand New Heavies) וגם את הרבי הנקוק (אמצע שנות התשעים).

נו ג'אז או ג'אזטרוניקה (Nu Jazz or Jazztronica)

הסגנון הזה משלב ג’אז ומוזיקת ריקודים אלקרטרונית. בדומה לסגנון האסיד ג’אז, גם פה יש שימוש רחב במקצבים ודגימות שחוזרות על עצמן, אבל מושפע הרבה יותר מסגנון הטראנס והטכנו. אומני נו ג’אז פופולרים כוללים את הקלידן בארני מקאול מהתזמורת אוסף הגרוב שמשלבים במוזיקה שלהם סגנונות נו ג’אז ואסיד ג’אז, והמפיק והמוזיקאי האלקטרוני הצרפתי לודויק נוארה הידוע גם בשם סט. ג’רמיין.

No Comments
פסנתרנות

מה זה ג’אז-בלוז

ג'אז בלוז

ג’אז ובלוז הם סגנונות מוזיקה אמריקאים שהתפתחו בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, ולשניהם יש שורשים דומים בתרבות האפרו-אמריקאית. המונח “ג’אז-בלוז” מתייחס למוזיקה שמשלבת באופן משמעותי אלמנטים גם של ג’אז וגם של בלוז. האלמנטים שבאים מסגנון הג’אז בדרך כלל כוללים מקצבים, הרמוניות מתקדמות (יחסית לבלוז בסיסי) ואילטורים מתוחכמים יותר (שימוש ביחסי אקורדים/סולמות שונים). האלמנטים שבאים מהבלוז בדרך כלל כוללים את מבנה היצירה, שימוש באקורדים דומיננטים המבוססים על סולמות שונים, ואת המלודיות הבסיסיות על סולמות הבלוז.

סגנונות ג'אז-בלוז

במאמר הזה נסקור את סגנונות הג’אז של אמצע המאה העשרים, ונראה איך הם הושפעו מהבלוז. בנוסף, נציין פסנתרנים חשובים מכל תת-סגנון ונראה איך הם תרמו לפיתוח הסגנון המשולב הידוע כ”ג’אז-בלוז” מתקופת הסווינג של שנות השלושים, לתקופת הג’אז-רוק של שנות השבעים, ומעבר לכך.

סווינג / תזמורת גדולה (שנות השלושים)

תזמורות פופולריות מהתקופה הזאת בדרך כלל ניגנו מנגינות על בסיס 12 תיבות בלוז, למשל “Basie’s Thought” של קאונט בייסי וגם “22 Cent Stomp” של דיוק אלינגטון. ברוב המקרים למנגינות היו מלודיות דלילות או שהמלודיות חזרו על עצמן כמו שקורה בדרך כלל בבלוז, והאילטורים גם הם היו בסגנון בלוז. בחירת כלי הנגינה וכתיבת התוים עבור כל כלי מבוססת על סגנון ג’אז-סווינג, ובתקופה בה ג’ימי רושינג ניגן עם התזמורת של קאונט בייסי הוא הוסיף סגנון צליל בלוזי ייחודי שמאפיין את הסגנון.

בופ או ביבופ (שנות הארבעים)

בניגוד לתקופת הסווינג, תקופת הביבופ מתאפיינת בשילובים קטנים של הרמוניות ואילטורים קצת יותר הרפתקנים. מוזיקת הביבופ מתאימה יותר לשמיעה מאשר לריקודים. נגני ביבופ בדרך כלל מנגנים מנגינות בלוז עם מלודיות מורכבות יותר, וגרסאות בעלות הרמוניה מחודשת של התקדמות אקורדים סטנדרטית. פסנתרני ביבופ ראוים לציון מהתקופה כוללים את ת’לוניוס מונק, בוד פוול, וגם ארול גרנר.

ג'אמפ בלוז (שנות הארבעים והחמישים)

סגנון הג’אמפ בלוז נוצר על ידי שילוב אלמנטים של ג’אז, בלוז, סווינג, ופופ. הסגנון מאד מתאים לריקודים כמוזיקת מסיבות המשלבת נגני סקסופון (honkers) וזמרים (shouters). סגנון הג’אמפ בלוז הקופצני קידם הרבה מקצבים והניח את היסודות לסגנונון ה R&B והרוקנרול. בין הפסנתרנים המובילים של התקופה נמצאים ג’ו טרנר הגדול, עמוס מילבורן, וגם פלויד דיקסון.

בופ כבד (שנות החמישים)

תקופת הבופ הכבד מייצגת התפתחות בלוזית קצת כבדה של ביבופ, בדרך כלל עם מלודיות ומעברים מופשטים. הפסנתרן הגדול הוראס סילבר היה מחלוצי השילוב של אלמנטים מהבלוז בסגנון הבופ הכבד. מלחינים ונגנים אחרים מהתקופה כוללים את ג’ון קולטרן וגם מיילס דייויס, שהיה דמות מובילה בהרבה סגנונות ולאורך הרבה שנים.

ג'אז רגוע (שנות החמישים והשישים)

תקופת הג’אז הרגוע היתה ניגוד מוחלט לקצביות המאפיינת את סגנון הביבופ, והיא מאופיינת בדינמיקה והרגשה מאופקת, כמו גם שימוש במקצבים איטיים יותר. האלבום של מיילס דייויס Kind of Blue הוא דוגמא מאד מוכרת המאפיינת את הסגנון. פסנתרנים אחרים מהתקופה כוללים את ביל אוונס, וינטון קלי, וגם לני טריסטנו.

ג'אז נשמה (שנות החמישים והשישים)

ג’אז נשמה הושפע מאד מסגנונות הבלוז והגוספל, והוא התפתחות פשוטה אך קצבית יותר של סגנון הבופ הכבד. ג’אז נשמה הוא מוזיקה של “הרגשה טובה” עם גרוב ריקודי שלפעמים המתופף מדגיש על ידי “ביטים אחוריים”. סגנון הפסנתר והשירה של מוז אליסון הם ייצוג מתאים לתקופה הזאת. פסנתרני ג’אז נשמה אחרים שכדי לציין הם ג’ין האריס, והוראס סילבר אותו הזכרנו קודם שהיה חלוץ בהרבה תקופות וסגנונות ג’אז.

ג'אז רוק (סוף שנות השישים ושנות השבעים)

תקופת הג’אז רוק משלבת מקצבי רוק וכלי נגינה אלקטרונים עם הרמוניות ואילטורי ג’אז. הרבה מנגינות מהתקופה הזאת הושפעו מעקרונות מלודים ומעברים של בלוז. מיילס דייויס כיכב גם בסגנון הזה, והאלבום שלו Bitches Brew הוא קלאסיקה מהתקופה הזאת. פסנתרנים וקלידנים מוכרים שצמחו בתקופה הזאת כוללים את הרבי הנקוק, ג’ו זוינול וכמובן צ’יק קוראה.

ג'אז ובלוז מזינים אחד את השני

מכיוון שהג’אז והבלוז מאד קרובים, יש הרבה פסנתרנים מוכרים שמנגנים מגוון רחב של תתי הסגנונות מהג’אז והבלוז ומשלבים ביניהם. זאת אחת הסיבות שאי אפשר וגם לא פרקטי להפריד לחלוטין בין ג’אז ובלוז. כל עוד סגנונות ג’אז ובלוז ימשיכו להתקיים, הם ימשיכו להזין אחד את השני וליצור מוזיקה נהדרת תוך כדי.

No Comments