הרבה אנשים חושבים שהכנסה פסיבית היא מוזרה, לא מקובלת, מסובכת, או מבלבלת. כפי שציינתי בעבר, הכנסה פסיבית לא מסובכת במיוחד. במובנים רבים, קל יותר לחיות מהכנסה פסיבית מאשר לעבוד כשכיר או כקבלן משנה, במיוחד בטווח הארוך.
החלק הקשה הוא לאמץ ולהרגיש בנוח עם סגנון מחשבה של הכנסה פסיבית.
כדי להתמודד עם בעיית סגנון המחשבה, אפשר להפוך את המצב ולבחון אותו מהצד השני.
נניח שכבר אימצתם סגנון מחשבה של הכנסה פסיבית, ממש כמוני. דמיינו שכל חודש נכנסים אלפי שקלים, יותר ממה שאתם צריכים כדי לכסות את ההוצאות. בין אם אתם עובדים בעבודה מסודרת או לא, הכנסה ממשיכה להיכנס, חודש בחודשו, שנה אחר שנה, בעקבות פעילויות שהתחלתם לפני שנים רבות.
דמינו שזאת המציאות היומית שלכם, ואתם חיים כך כבר מעל עשור.
עכשיו דמיינו שחבר שלכם, שיש לו עבודה רגילה כשכיר, מנסה לשכנע אתכם שמה שאתם עושים זה מוזר או לא מקובל ושכדאי לכם לאמץ את קו המחשבה שלו, לוותר על אורך החיים של הכנסה פסיבית, ובמקום זאת למצוא עבודה רגילה.
אם חבר “אוהב-עבודות” כזה היה מנהל את השיחה הזאת איתי, היא היתה מתנהלת כך:
חבר: אתה יודע… כדאי שתצטרף לעולם של אנשים אמיתיים ותמצא עבודה רגילה. כל עניין ההכנסה הפסיבית שאתה מתעסק איתו הוא פשוט מוזר מדי.
אני: נראה שזה פועל טוב מספיק. מה לא בסדר עם זה?
חבר: ובכן, זה לא מה שרוב האנשים עושים. לרוב האנשים יש עבודה מסודרת.
אני: מה עושים בעבודה מסודרת?
חבר: בעיקרון, אתה עובד עבור חברה כלשהי, בדרך כלל תאגיד. אתה עושה את העבודה והם משלמים לך משכורת.
אני: הבנתי. והמשכורת מבוססת בצורה כלשהי על הערך שאני מביא?
חבר: פחות או יותר.
אני: אז אני אקבל חלק יחסי הוגן בהתאם לתרומה שלי?
חבר: תלוי מה אתה מתכוון ב”הוגן”. מן הסתם, הם לא ישלמו לך 100% ממה שאתה חושב שאתה תורם. גם הם צריכים להרוויח.
אני: כמובן. אז אקבל 80% או משהו כזה?
חבר: במציאות זה יותר קרוב ל 20%, אבל אין מעקב מדויק. הם לא באמת יודעים כמה אתה תורם ביחס לעובדים האחרים. קשה מאד לבדוק כמה כל אחד תורם, במיוחד בצוותים גדולים. אז המשכורות מן הסתם מבוססות על הרבה ניחוש והערכות.
אני: אז לאן נעלם כל הערך שאני מביא?
חבר: זה מתחלק בכל מני דרכים – כהכנסה למשקיעים או בעלי המניות, לרווחי החברה, מיסים, משכורות למנהלים, ולפינוקים שונים כמו פיקניק חברה ועוד. אבל את זה מחליטים המנהלים הבכירים כך שזה לא ממש בשליטתך.
אני: האם לפחות אני אקבל חלק מרווחי החברה?
חבר: בדרך כלל לא, למרות שחלק מהחברות מציעות אופציות ותוכניות חלוקת רווחים, אבל גם אז הם לא יחלקו את כל הרווחים… בדרך כלל פחות מרבע. לפעמים תקבל חלק קטן מהרווחים בעקיפין, למשל כבונוס.
אני: המממ… אני צריך לעבוד כל יום?
חבר: בדרך כלל רק בימי חול, ראשון עד חמישי, אבל זה תלוי בעבודה. כנראה שתקבל גם חופשה של כמה שבועות בשנה.
אני: רק כמה שבועות? ואם אני רוצה לטייל במשך חודש או חודשים?
חבר: בדרך כלל אתה לא יכול. אולי אם תצבור מספיק ימי חופשה במשך כמה שנים, אבל לא מומלץ להיעדר מהעבודה לזמן כל כך ארוך.
אני: למה צריך לצבור ימי חופשה? הזמן לא עומד מלכת. אם אני יכול לממן חופשה, למה אני לא יכול פשוט לצאת לחופש?
חבר: כי החברה צריכה שתעבוד.
אני: ומה אם אני מותש, לא פרודקטיבי ולא בא לי לעבוד?
חבר: יש קפה בחינם.
אני: קפה טוב או רגיל כזה?
חבר: תלוי בעבודה, אבל תמיד יש בית קפה ליד אם הקפה במשרד לא משהו.
אני: אפשר לקחת את המחשב הנייד ולעבוד בבית קפה?
חבר: תלוי בעבודה, אבל בדרך כלל לא.
אני: אפשר לצאת ליותר חופשות אם אני יעבוד עם המחשב הנייד תוך כדי?
חבר: בדרך כלל לא.
אני: למה לא?
חבר: הם בטח יחשבו שלא תעבוד מספיק אם תהייה מחוץ למשרד יותר מדי.
אני: אז הם צריכים להסתכל עלי עובד?
חבר: בעיקרון כן. אבל יש גם עבודות בהן עובדים בצוות, אז הם רוצים שכולם יהיו באותו מקום.
אני: גם אני עובד עם אחרים מדי פעם. אנחנו עושים שיחות וידאו באינטרנט או שיחות ועידה בטלפון.
חבר: כן. אני שומע על יותר ויותר אנשים שעובדים ככה, אבל רוב המעסיקים עדיין רוצים שתבוא למשרד כל יום.
אני: ואיפה אני יעבוד?
חבר: זה מאוד תלוי בסוג העבודה. ברוב העבודות המשרדיות אתה תעבוד בחדרון.
אני: מה זה חדרון?
חבר: זה חלק מחדר יותר גדול שמתוחם בקירות נמוכים כאלה. יהיה לך מספיק מקום שולחן וכיסא. בדרך כלל יהיו לך 6-8 מ”ר לעצמך.
אני: המשרד הביתי שלי בגודל 70 מ”ר, עם מקלחת ושירותים פרטים. אבל אני יכול לעבוד מכל מקום שאני רוצה, אני לא מוגבל למשרד בלבד.
חבר: כן, רוב הסיכוים שלא תקבל חדר כל כך גדול, כמו רוב העובדים. רק אם תהייה מנהל או תעבוד בתקפיד בכיר אחר שבא עם חדר משרד משלך. רוב העובדים לא מקבלים חדר, אבל אפשר לבקש. זה תלוי בעבודה.
אני: אני יכול לבחור את תיאור התפקיד שלי?
חבר: בדרך כלל לא, אבל לפעמים כן. זה תלוי בחברה.
אני: ומה לגבי המשכורת?
חבר: אתה כנראה תרוויח הרבה פחות ממה שאתה מרוויח עכשיו על אותה עבודה. רק כדי שיהיה לך מושג, המשכורת הממוצעת של בלוגר היא בין 8,000 ל 12,000 ש”ח בחודש.
אני: ואו, זה הרבה פחות ממה שאני מרוויח עכשיו בצורה פסיבית, אפילו כשאני בחופש. איך אפשר לחיות ממשכורת כל כך נמוכה?
חבר: אנשים אחרים מסתדרים עם זה. יכול להיות שתצטרך לקצץ קצת בהוצאות, במיוחד אם תצטרך כסף לתחבורה (דלק, תחזוקה של הרכב), בגדים מקצועיים לעבודה אם צריך, והוצאות שונות אחרות שיש לשכירים. אבל יכול להיות שתקבל חולצה של החברה, או ספל קפה, או אולי אפילו משטח לעכבר אם יהיה לך מזל, אז זה מתאזן באיזשהו מקום.
אני: אאוצ’. אבל אולי אצליח למצוא עבודה בה אני מרוויח כמו היום, רק כשכיר במקום מהכנסות פסיביות?
חבר: זה מאוד לא סביר, אבל אם תצליח למצוא עבודה שמכניסה משכורת גבוהה כשכיר תצטרך לשלם הרבה יותר מיסים כי כל המשכורת נחשבת כהכנסה ולא תוכל לרשום חלק מההוצאות על העסק שלך כדי להוריד מיסים.
אני: כמה מיסים צריך לשלם? באיזה סכומים מדובר?
חבר: כל תוספות המיסים שתשלם כנראה יהיו מספיק כדי שתוכל לקנות רכב חדש כל שנה.
אני: זה לא נשמע כל כך טוב. נראה שיהיה הרבה יותר קשה להתקדם בחיים אם כל כך הרבה כסף הולך על מיסים.
חבר: נכון, אבל הממשלה מבינה את זה, אז הם גורמים לזה להראות פחות נורא על ידי זה שהם מסתירים את חלק מהמיסים כך שזה לא יראה שהמשכורת שלך נפגעת כל כך. אתה מראש לא מקבל את החלק הזה של המשכורת. חלק מהמיסים שאתה משלם יורדים ישירות מהמעסיק, כמו ביטוח לאומי ובריאות. אז למרות שתלוש המשכורת שלך מראה סכום כלשהו, העלות שכר שלך היא למעשה הרבה יותר גבוהה. ואתה יכול להיות בטוח שהמעסיק שלך רוצה לקבל תמורה על ההוצאות הנוספות האלה כך שתצטרך להראות שאתה תורם.
אני: אני מודע לכך שחוקי המס מקשים על שכירים שמשלמים את המיסים הכי גבוהים יחסית לגובה ההכנסה שלהם. אז למה שמישהו ירצה לקבל משכורת כשכיר?
חבר: רוב האנשים לא מכירים משהו אחר. חוץ מזה, הם לא היו יודעים מה לעשות עם כל הכסף הזה בכל מקרה. משכורת נמוכה שומרת שהם לא יסתבכו ומבטיחה שהם ימשיכו להגיע לעבוד. צריך לדאוג שהכלכלה תמשיך לזוז.
אני: בסדר.
חבר: יש גם כל מני הטבות בעבודה.
אני: כמו מה?
חבר: אתה מקבל ביטוח רפואי.
אני: יש לי כבר ביטוח רפואי אבל אני בקושי משתמש בו כי אני מעדיף פשוט להישאר בריא.
חבר: אבל אם הייתה לך עבודה היית יכול להרשות לעצמך להיות פחות בריא, ולא היית צריך לשלם על זה.
אני: המממ…
חבר: וגם הקפה חינם.
אני: כן, אמרת את זה כבר.
חבר: הזכרתי שאתה יכול לשתות כמה קפה שאתה רוצה?
אני: אוקיי. אז איזה מטלות יהיו לי בעבודה כשכיר?
חבר: זה דיי תלוי בתפקיד, אבל בגדול זה בדרך כלל משימות שתומכות ועוזרות לקדם את מטרות החברה.
אני: מי מחליט מהן מטרות החברה?
חבר: בחברה המנוהלת טוב בדרך כלל ההנהלה מחליטה על סמך הנחיות מועצת המנהלים, משקיעים, ולפעמים אפילו על סמך התייעצות עם העובדים.
אני: איפה אני יכול לראות את המטרות האלה?
חבר: ברוב המקרים לא תוכל, אבל לפעמים ישתפו אותך בחלק מהמטרות, כמו משפט שיופיע ב”חזון החברה”, רשימת יעדים, או אולי אפילו תזכורת כתובה. אבל אתה לא באמת תדע מה המטרות האמיתיות של החברה. זה בדרך כלל מידע מסווג שזמין רק מלי שצריך לדעת, ורוב השכירים לא צריכים לדעת.
אני: הבנתי. אז איך אני אדע על איזה מהמטרות אני צריך לעבוד?
חבר: בדרך כלל המנהל שלך יגדיר את זה, אז פשוט תעשה מה שהוא אומר.
אני: אני חייב שיהיה לי מנהל?
חבר: ברור, כולם חייבים. אפילו המנכ”ל צריך לדווח למועצת המנהלים ומחזיקי המניות.
אני: טוב, אז מה אם המנהל שלי לא יעשה עבודה טובה בלהגיד לי מה לעשות ועל מה לעבוד?
חבר: זה קורה לפעמים, אבל מסתדרים. פשוט תראה עסוק כשמסתכלים עליך ויהיה בסדר. לא שמים הרבה דגש על אחריות אישית, אז כל עוד לא תבלוט כמישהו שלא עושה כלום, אתה כנראה בטוח.
אני: מה אם יש חוסר הסכמה ביני ובין המנהל לגבי איך להשיג את המטרות והיעדים שהוגדרו?
חבר: פה אתה כבר נכנס לפוליטיקות של החברה, שיכולות להיות לא נעימות. חלק מהאנשים עושים מה שהמנהל אומר בכל מקרה, גם כשהם יודעים שזה לא יצליח. אחרים מנסים להציע דרכים אחרות או להתווכח. לפעמים זה פועל, אבל לפעמים הם יכולים למצוא את עצמם מחוץ לפרויקט או אפילו מפוטרים אם המנהל שלהם לא אוהב את הרעיון שחולקים על דעתו. ברוב המקרים מוצאים את העמק השווה איפשהו באמצע.
אני: וההתפשרויות האלה בדרך כלל הגיוניות?
חבר: בדרך כלל לא.
אני: ואם אני יעשה עבודה טובה ויעזור לחברה להשיג את המטרות והיעדים, אקבל תגמול נוסף?
חבר: כן, לפעמים. יכול להיות שתקבל העלאה במשכורת, בונוס, או קידום. או שתקבל תגמול לא חומרי כמו מילה טובה, הערכה, וכו’. אבל לפעמים לא תקבל כלום מעבר למשכורת הבסיסית.
אני: איך מקבלים קידום? מה זה אומר?
חבר: אתה מקבל הגדרת תפקיד חדשה ומקבל יותר אחריות, ובדרך כלל המשכורת גדולה יותר. לפעמים גם צריך להישאר שעות ארוכות יותר במשרד כדי להספיק הכל.
אני: ואם יש לי רעיון גאוני שאינו חלק מהמשימות שלי?
חבר: המממ… כן… אל תעשה את זה.
אני: למה לא?
חבר: כי אחרים לא יקבלו את זה בצורה יפה. העובדים האחרים לא יאהבו את הרעיון שאתה מושך תשומת לב, והם יהפכו את החיים החברתיים שלך בעבודה לסיוט עד שתירגע.
אני: אז אם אני אנסה לעבוד קשה יותר, להיות חכם יותר, ולהתקדם מהר יותר, העובדים האחרים ינסו להכשיל אותי?
חבר: כנראה שכן. יכול להיות שגם המנהל שלך לא יאהב את זה יותר מדי.
אני: המנהל שלי לא יאהב את זה? למה לא? האם הוא לא אמור לעודד כישרון ויצירתיות?
חבר: אולי, אבל הוא גם רוצה להראות טוב בעצמו. זה לא טוב בשבילו שהעובדים שלו באים עם רעיונות טובים יותר ממנו.
אני: זה לא נשמע כמו סביבה שהייתי יכול לעשות בה את העבודה על הצד הטוב ביותר.
חבר: כן, אבל זה בסדר. למרבה המזל, הם לא צריכים את “הכי טוב” שלך. אתה רק צריך להסתדר ולעשות מה שמבקשים. זה הרבה יותר קל ככה.
אני: אבל אם אני יודע שאני לא עושה את המיטב שלי, זה לא יגרום לי להרגיש יותר גרוע עם עצמי? זה לא ינמיך את ההערכה העצמית שלי?
חבר: בטח, אבל אתה תתרגל. כולם מתרגלים.
אני: איך זה לעבוד בקבוצה שאף אחד לא עושה את המיטב, וכל אחד מעריך את עצמו ואת שאר העובדים פחות בגלל זה?
חבר: דיי משעמם האמת. אבל שוב, מתרגלים. הקפה עוזר לזה לעבור בקלות.
אני: טוב. מה לגבי יחסי מין?
חבר: על מה אתה מדבר?
אני: אם בצוות יש איתי מישהי ושנינו רוצים להיות יחד, לאן הולכים? יש חדרים מיוחדים בשביל זה?
חבר: אההה, לא, לא, לא. לא יראו את זה בצורה יפה. יכולים לפטר את שניכם בגלל דבר כזה.
אני: לפטר? למה? אפילו אם זה זריז ושנינו עומדים בלוחות הזמנים וסיימנו את כל המשימות?
חבר: כן, אל תעשה את זה. יכולים להגיש תביעה נגד החברה.
אני: מי יגיש נגדם תביעה?
חבר: כנראה האישה שהיית איתה.
אני: אז אם אני והיא נהייה יחד בהסכמה מלא, היא תתבע את החברה אחר כך? על מה?
חבר: לדעתי הטרדה מינית. אנשים יכולים לזכות ככה בהמון כסף.
אני: אז מה אנשים עושים כשהם חרמנים במשרד? שכירים עדין נהיים חרמנים מדי פעם במשרד, לא?
חבר: בטח… הם חרמנים כל הזמן. אבל הם מדחיקים את זה ומעמידים פנים שהם לא חרמנים. והם מטפלים בעצמם אחר כן, בדרך כלל תוך כדי צפיה בסרטים באינטרנט.
אני: אנשים מסתכלים על סרטים כאלה בזמן העבודה?
חבר: לא, מה פתאום. גם את זה לא יראו בצורה יפה. יכולים לפטר אותם בגלל דברים כאלה.
אני: אז למעשה אנשים כן חרמנים בזמן העבודה אבל הם מעמידים פנים להיות א-מיניים עד שהם יכולים לדאוג לעצמם מאוחר יותר… למשל כשהם מגיעים הביתה.
חבר: כן. פחות או יותר.
אני: נראה לי הרבה יותר קל לעשות חפוז, אולי להתחבק קצת אחרי, ואז לחזור לעבודה רעננים ושמחים.
חבר: אני דיי בטוח שזה לא חוקי לעשות דברים כאלה בסביבה משרדית.
אני: אוקיי, אבל הרגשות החיובים שבאים אחרי זה הופכים את העבודה בצוות קלה יותר. לנסות להדחיק את הדחף המיני כל יום נשמע מאד מסיח דעת.
חבר: ברור שזה מסיח את הדעת, אבל תזכור שלא מצפים ממך להיות מאוד פרודקטיבי, אז זה מסתדר טוב. ושוב, הקפה החינמי עוזר גם עם זה.
אני: אוקיי, אני רוצה להבין. אתה מציע שאני אפסיק את מקורות ההכנסה הפסיבית שלי, ילך לעבוד בשביל מישהו אחר, שיהיה לי בוס ואני יעשה מה שהוא אומר אפילו אם ההחלטות שלו לא הגיוניות, שאני יעשה עבודה בינונית במקום את הכי טוב שלי, שאני אהיה עם אנשים שגם עושים עבודה בינונית, שאני יעבוד שעות ארוכות יותר בשביל משכורת קטנה יותר, יקח פחות חופשות וגם אז הן יהיו קצרות ואצטרך לבקש רשות לצאת לחופש, שאשלם הרבה יותר מיסים, ובנוסף לכל… אין סקס?
חבר: פחות או יותר, כן. אבל אתה שוכח את עניין הביטחון והיציבות.
אני: מה בטוח ויציב בזה?
חבר: אתה תקבל משכורת קבועה כל חודש.
אני: מה זאת אומרת קבועה כל חודש? זה לא נגמר, הם לא יפסיקו לשלם לי?
חבר: ברור שזה יכול להיפסק. יכולים לפטר אותך.
אני: אני יכול למנוע את זה שיפטרו אותי?
חבר: לא בהכרח. זה יכול לקרות בגלל נסיבות שונות שאינן בשליטתך. או שתעשה איזה טעות. או שאחד המנהלים לא יאהב אותך.
אני: אז מה בדיוק בטוח ויציב בזה?
חבר: טוב, אז בדרך כלל זה בטוח ויציב.
אני: ואם יפטרו אותי, כמה הכנסות אני אמשיך לקבל לאחר מכן?
חבר: בדרך כלל כלום. בחלק מהמשרות יש חבילות פיצויים אבל גם אז זה רק לתקופות קצרות. ברוב המקרים, כשהעבודה שלך מסתיימת אתה מפסיק לקבל משכורת.
אני: אבל עכשיו אני מקבל משכורת בלי קשר אם אני עובד או לא. ואי אפשר לפטר אותי.
חבר: כן, זה מוזר.
אני: מרגיש לי רגיל למדי.
חבר: אני יודע שאתה דיי מקובע בדרכים שלך, אבל משרות הן מאד פופולריות בקרב רוב האנשים.
אני: מה לגבי מציאת עבודה? האם כל אחד מקבל משרה באופן אוטומטי?
חבר: אהה, לא. אנשים צריכים לחפש עבודה ולנסות להתקבל.
אני: איך הם מוצאים עבודה? האם הם מחליטים מה הם אוהבים לעשות ואז מחפשים משרה שתאפשר להם לעשות את זה?
חבר: בדרך כלל זה לא כל כך פשוט. ברוב המקרים הם צריכים לחפש איזה משרות זמינות, וברוב המקרים זה לא תואם במדויק למה שהם באמת רוצים לעשות.
אני: וכשהם מוצאים את המשרה ובוחרים בה, הם מתקבלים אוטומטית?
חבר: לא. שוב, זה לא כל כך פשוט. זה שוק תחרותי. הם צריכים להגיש מועמדות, אבל רוב הסיכויים שלא יבחרו בהם. ברוב המקרים הם צריכים להגיש מועמדות לכמה משרות לפני שיציעו להם משרה, וזה לא בהכרח תהייה המשרה שהם הכי רצו. חוץ מזה שיש המון אנשים שרוצים לעבוד אך לא מצליחים להתקבל בכלל.
אני: זה נשמע מאד מתיש ובטח גוזל המון זמן. מה הם עושים כשהם לא מצליחים למצוא עבודה?
חבר: אנשים שאין להם מקור הכנסה בדרך כלל חיים על חשבון מישהו אחר… הממשלה, שותף לחיים, משפחה או חברים.
אני: ומה אם הם עדיין לא מצליחים למצוא עבודה וכבר אין להם ממי לקחת?
חבר: אז אולי הם יהפכו להיות חסרי-בית.
אני: זה לא נשמע כל כך בטוח ויציב…
חבר: רוב האנשים לא מגיעים להיות חסרי בית. אז בסך הכל זה פועל כמו שצריך. ולהיות חסר בית זה לא כל כך נורא כמו שזה נשמע, אנשים מסתדרים.
אני: רוב האנשים אוהבים את העבודות שלהם?
חבר: לא. לדעתי לפחות 80% לא אוהבים את העבודות שלהם.
אני: אז למה הם ממשיכים ללכת לעבודה?
חבר: הם צריכים כסף. ואיזה עוד אפשרויות יש להם?
אני: הם יכולים להרוויח כסף בלי משרה.
חבר: כן, אולי, אבל מי כבר עושה את זה?
אני: אני.
חבר: כן, אבל אתה מוזר.
אני: אני מעריך את זה ששיתפת אותי בכל המידע הזה, אבל בעולם שמחשיב את עניין המשרה הזה כמשהו נורמלי, אני חושב שאמשיך עם הגישה שלי, אפילו אם אתה חושב שהיא מוזרה. אני נהנה מהעבודה שלי, אני מקבל הכנסות בלי קשר אם אני עובד או לא, אני יכול לטייל מתי שבא לי, אין לי בוס, אי אפשר לפטר אותי, ברוב המקרים אני לא מרגיש שאני משלם יותר מדי מיסים, אני יכול להוציא את המיטב שבי בלי לחץ להיות בינוני, ואם אני עובד עם מישהי ואנחנו נהיים חרמנים אנחנו יכולים להשתולל ולחזור לעבוד עם חיוך… ואף אחד לא נתבע בבית משפט.
חבר: בטח, זה נשמע מצוין, אבל רוב האנשים לא יכולים לעשות את זה.
אני: למה לא?
חבר: לא נראה לי שרוב האנשים מספיק חכמים.
אני: יש הרבה אנשים שהם לא הכי מבריקים ועדיין מרוויחים הכנסות פסיביות. אתה תהיה מופתע לגלות כמה רוחב פס מחשבתי מתפנה כשלא צריך להתעסק עם בוסים ופוליטיקות של חברה… וכשאתה לא מעכב את עצמך בניסיונות לעשות עבודה בינונית במקום לעשות את המיטב שבך… וכשאתה לא צריך להיות מוטרד ולחוץ שיפטרו אותך.
חבר: נכון. אבל האנשים האלה גם מוזרים.
אני: אולי.
חבר: חוץ מזה, הכנסה פסיבית מסובכת מדי לרוב האנשים.
אני: אם אנשים יכולים להתמודד עם כל הקשיים שבמשרות, אני חושב שהכנסה פסיבית תהייה קלי קלות עבורם. לא צריך לחפש משרה, לא צריך קורות חיים, לא צריך להגיש מועמדות, אין בוס, אין פוליטיקות של חברה, לא צריך לצבור ימי חופש, אין סיכון של פיטורים, לא צריך לנסוע לעבודה, והמיסים יותר נמוכים. כן, יש עקומת למידה בהתחלה, אבל אם אנשים יכולים לעבוד בשביל מישהו אחר, אני חושב שהם יוכלו בקלות ליצור מקורות הכנסה פסיבית. ואחרי שהם יעשו את זה פעם או פעמיים זה הופך להיות טריוויאלי.
חבר: אני סקפטי, אז אני מציע שתקדיש לזה מחשבה נוספת. שוב, משרות הן מאד פופולריות. אני חושב שכדאי לך לנסות.
אני: את חושב שאני יאהב את זה?
חבר: לא, אבל אתה תתרגל לזה. תאמין לי. יהיה בסדר. שוב, זה מאד פופולרי.
אני: אולי בשביל הקפה חינם.