לא, אתם לא “מאחרים”, אתם גסי רוח ואנוכיים

יכול להיות שהכתבה הזאת תעליב חלק מהקוראים, אבל רק בגלל שהם יודעים שזה נכון.

\r\n\r\n

ולא אכפת לי אם אני נשמע מיושן, כי למעשה זה בכלל לא קשור למיושנות או לגיל. זה קשור רק לנימוסים בסיסיים וכבוד לאנשים אחרים.

\r\n\r\n

אז הנה זה בא... איך זה נהיה "בסדר" שאנשים מאחרים לכל דבר שהם עושים? כי מבחינתי, זה ממש לא בסדר.

\r\n\r\n

בשנים האחרונות נראה שחלק מהאנשים חושבים שאם פגישה אמורה להתחיל בשעה תשע בבוקר, זה בסדר שהם יגיעו בכל שעה שמתחילה בתשע, כמו למשל תשע וחצי או תשע ארבעים.

\r\n\r\n

אנשים נכנסים לפגישה בתשע ועשרה, או תשע ועשרים, או אפילו מאוחר יותר. והם מחייכים בחמימות אל האנשים שמחכים בזמן שהם מתחילים לאכול את הסנדביץ שלהם, אדישים לחלוטין שאחרים מחכים להם כבר מחמש דקות לתשע, מוכנים ומזומנים להתחיל.

\r\n\r\n

עשר אנשים חיכו עשרים דקות בזמן שמישהו אנוכי התעכב בבית הקפה, כלומר עשרים דקות כפול עשר אנשים, מאתיים דקות מבוזבזות - גרמת לנו לחכות בגלל שלא תפסת את האוטובוס בזמן - מעל שלוש שעות מבוזבזות. בגללך! כמה זה עלה לארגון? שנשלח לך את החשבונית?

\r\n\r\n

וכשזה מגיע לפגישה עסקית בבית קפה בשלוש בצהריים, הרבה פעמים בשעה שלוש ועשרה תקבלו הודעה "אני מתעכב חמש דקות" מה שבדרך כלל אומר שהעיכוב יהיה עשר דקות, ואתם מחכים רבע שעה או עשרים דקות, ומחכים בתסכול.

\r\n\r\n

והרבה פעמים, ה"מתעכבים" הם אלה שזימנו את הפגישה מלכתחילה, מבקשים את עזרתכם, או מנסים למכור משהו... בהצלחה עם זה!

\r\n\r\n

וזה לא רק בעסקים.

\r\n\r\n

כשמזמינים אנשים לארוחת ערב בשעה שבע וחצי, למה הם חושבים שזה בסדר להגיע בשעה שמונה וחצי? זאת גסות רוח. זה חוסר התחשבות. וזה אנוכי, כמו שקרה בבית קפה ליד הבית שלי בסוף שבוע לא מזמן. שלוש "בחורות שנפגשות במסעדות" (זן שמיוצג לא רק, אבל בעיקר על ידי צפוניות) דיברו בקול רם בשולחן לידי. אחת מהן שאלה באיזה שעה קבעו עם האחרים ללכת לשתות. התשובה היתה בקול רם כך שכל מי שישב ליד שמע "אהה, בשבע וחצי, אבל אנחנו לא נגיע לשם לפני תשע כי גם ככה לא יהיו שם אנשים מעניינים לפני זה". נחמד. דמיינו מה היה קורה אם כולם היו נוקטים בגישה הזאת. אנשים היו נפגשים בשעה 3 בבוקר בסופו של דבר.

\r\n\r\n

או למשל ארוחת ערב במסעדה שם קבעתי עם עוד 2 זוגות. הגעתי בשתי דקות לשמונה להזמנה שקבענו לשעה שמונה. בשעה שמונה ועשרים, הייתי כבר בדרינק השני, ובשמונה וחצי קיבלתי הודעה "בדרך". בסופו של דבר כולנו התיישבנו בשעה רבע לתשע. ואפילו לא היה ניסיון להתנצל מצד אף אחד מהזוגות, שהתעלמו לחלוטין מהעובדה שאולי הגעתי לשם בזמן בו קבענו.

\r\n\r\n

וזה לא קשור לעובדה שאנחנו "עסוקים". זה ברור מאליו, כולנו עסוקים, וזה בהחלט לא תירוץ. פשוט חלק מהאנשים אפילו כבר לא מעמידים פנים שהזמן שלכם חשוב כמו הזמן שלהם. והטכנולוגיה רק מחמירה את המצב, כאילו שאם שולחים טקסט או אימייל ומודיעים על איחור אז הכל בסדר והבן אדם כבר לא מאחר.

\r\n\r\n

שטויות.

\r\n\r\n

אתם גסי רוח וחסרי התחשבות.

\r\n\r\n

ואני גם פועל לפי האמונה הזאת. במשך שנים הייתי הולך לרופאת השיניים שלי ותמיד הייתי צריך לחכות במקום להכנס בזמן הקבוע. לא מזמן, הייתי צריך לחכות כמעט חמישים דקות. זה כבר היה יותר מדי. אז קמתי והלכתי, וראיתי שפקידת הקבלה היתה מאד מופתעת שכנראה אף פעם לא ראתה לקוח שפועל בעקבות התסכול. כמובן שמיד שנכנסתי לרכב קיבלתי שיחת טלפון מרופאת השיניים...

\r\n\r\n

בטח שהיא היתה "עסוקה", הטיפול בלקוח אחר התעכב, בלה בלה בלה.

\r\n\r\n

אבל רגע, גם אני עסוק! אני לא הייתי גורם לה לחכות 45 דקות אם היא היתה באה לפגישת יעוץ אצלי. וכל זאת בזמן שאני הלקוח שלה. אמרתי לה שלמרות שאני מגיע אליה כבר מעל חמש שנים זה לא ברור מאליו שאני ימשיך להגיע. תפגשי פחות לקוחות ביום אם את צריכה, אבל כשאני מגיע תכניסי אותי בזמן או בסמיכות קרובה לזמן הקבוע. מאז תמיד היא מקבלת אותי בזמן.

\r\n\r\n

אני? האם אני מאחר לפעמים? בטח. לפעמים. זה בלתי נמנע אפילו עם הכוונות הכי טובות. אבל אני אף פעם לא מתכנן לאחר. אני לא אמרח את הזמן כי הזמן שלי יותר חשוב מהזמן שלכם.

\r\n\r\n

אני לא מתכוון לכך שמדי פעם מתעכבים. אני מדבר על אנשים שתמיד מאחרים. או יותר נכון להגיד - אף פעם לא מגיעים בזמן. אני בטוח שאתם מכירים אנשים כאלה.

\r\n\r\n

ואני בהחלט חושב שאיחור כרוני הוא תכונה רעה ואני לוקח את זה בחשבון כשאני מחליט את מי להעסיק, את מי לקדם, ואת מי להחשיב כחבר אמיתי.

\r\n\r\n

זה כל כך חשוב.

\r\n

No Comments Yet.

Leave a comment

You must be Logged in to post a comment.